אני מבינה את כל מה שאתה אומר לגבי השמאלץ ההוליוודי ובהחלט יש בספר הרבה מילים מיותרות שלדעתי רק הורידו מערכו בעיניי, אבל רוצה להראות לך למה לי הוא מהווה פריצת דרך. מאז ומתמיד , לפחות מאז שלמדתי להיות אישה, אני טיפוס מיני מאוד ולאמ מתביישת בכך. אפילו במקצועי אני מטפלת במיניות וזוגיות, אבל תמיד הרגשתי שהשקפת עולמי מפחידה אנשים, נשים וגברים כאחד. כשקראתי את הספר גיליתי כאילו מישהו קורא את מחשבותיי, תחושותיי, אולי בצורה מתלהבת ובוטה, אך אני מתבוננת באמירה העומדת מעבר לכל אלה, שאומרת: יש דבר כזה לחוות אהבה בסקס שהיא מעבר לגוף וגוף שנפגשים על מנת לענג זה את זו. אלא שדרך ההתמסרות לחוויה המינית ולאהבה שאני חשה כרגע, ואולי רק ברגע זה, אבל היא נוכחת בכל עוצמתה, התמסרות זו היא מה שמביאה אותי לעונג האמיתי שמעבר להיותו פיזי הוא רוחני. ואני חשה זאת משום שלאחר חוויה כזו אני מרגישה מלאה, שמחה ועם זאת לא תלויה ונזקקת לאותו פרטנר להמשך האושר של חיי ברגע שאני מביאה את עצמי לאהבה השלמה והמלאה אל הפרטנר הנמצא מולי, גם אם אין בינינו מערכת יחסים זוגית, ואפילו אם הוא סטוץ מזדמן, החוויה מלאה ואמיתית כי אני לא רואה בכך סקס בלבד אלא איחוד בין שתי נשמות, שמביא למשהו גדול הרבה יותר מסתם זיון. אני לא רוצה להלאות פה במילים אלא להציג את הרעיון הכללי ולומר בפה מלא שאני חוויתי את מה שמיקונוס מדבר עליו, להיות פתוחה לרווחה לאלוהות הזו. אני יכולה לספר יותר אם תהיה מעוניין לשמוע, תנסה לחשוב על מהות הספר, מעבר לתיאורים הגסים שבו שגם לדעתי בחלקם אינם רלוונטים.

יונתן אני מבינה כל מה שאתה אומר, קיים בלבול גדול ובאיזו קלות דברים יוצאים לחופשי מהקשרם.
תודה מעיין

ישנה אימרה ישנה שבעיתון אפשר להאמין רק לתאריך. עד שראיתי עיתון בו הודפס בטעות תאריך שגוי.

הכתב יונתן לוי הפליץ תיאוריה לגבי מקור השם דיידה והעלה את זה בכתב, בלי לטרוח לבדוק אם הסברה שלו נכונה ובלי להעלות על דעתו העיתונאית לציין שזוהי רק תיאוריה שלו.

אח''כ רוב הקוראים מאמינים לטעות/שקר. נוהג עיתונאי קלוקל שגם ההתנצלות של הכתב תחת הכותרת הסתמית ''תודה'' ותחת ראשי התיבות י''ל כבר לא תתקן את הנזק. תודה לאוהד שדאג לציין את הטעויות של הכתב.

אוי יונתן, האנתרופוסופיה זורמת לך בדם.. :)

אני מכיר את דיידה אישית. הוא חבר שלי. אני מכיר גם את רוב הדמויות המוזכרות בספר באופן אישי. כולל את ''מיקונוס''. השם דיידה איננו קשור לדרשה המעניינת שנתת. נכון - שם המשפחה המקורי שלו הוא גרינברג, אבל מילדותו הילדים הדביקו לו את הכינוי דיידה, במקום דייויד, וזה נדבק אליו והפך לשם המוכר יותר שלו.

דיידה איננו תלמידו של אדידה.
מיקונוס הוא תלמידו. המורה של מיקונוס שעליו מדובר בספר הוא אדידה. דרך אגב - הפילוסוף קן וילבר - שכתב מבואות למספר מספריו של דיידה, היה גם הוא תלמידו של אדידה תקופה מסויימת.

בכלל - אני ממליץ לראות מה כתבו על הספר הזה אנשים גדולים מן העולם, כמו וילבר, כמו למה סוריא דאס, כמו גנפו רושי ועוד. כולל אנשים הבאים ממסורות נזיריות, יחד עם מה שכתב יונתן ומה שכתבה כרמל, עם כל הכבוד הראוי.
זה ספר מאתגר. ולמי שיכול - הוא מציע הסתכלות דרך המיניות אל מעבר למיניות אל האלהים.

זה מדוע בחרתם לפרסם - בפול ווליום- את הספר הזה, ועוד בשלוש כתבות, אם הוא לא יותר מאשר פורנוגרפייה שמתחפשת לרוחניות?. קצת תמוה להעניק תשומת לב כל כך מלאה למה שנראה ונקרא כעוד קשקוש טראשי צעקני, לא?

ולי היא נגעה הנקודת ה- G. בא לך לפתוח אותי אל האלוהים?
:-()