גועל נפש.
כש''מעצב-על'' מצטלם בסוף תצוגה כשמאחוריו שתי דוגמניות שאומללותן החולנית כל כך מוקרנת מהן על בגדיהן ועליו, איפה בדיוק הטעם הזה שהוא אמור להשתבח בו? וכשדיירות כל בגדיו הן צרורות עצמות ירוקות-חיוורות, למה מישהו צריך להפנות אליהן מבט נוסף? כל העסק הזה שלו פשוט דוחה.