הנתונים אינם הגיוניים ובחינה שטחית מגלה את הטעות: 50 האחוזים מהאחמנים נפטרו במהלך כל תשע שנות המחקר. ההנחה הסבירה היא שכל שנה מתו יותר(מזדקנים..) ולכן אם נחלק בתשע נקבל את הנתון היותר הגיוני: כ-5 עד 7 אחוזים בלבד מתו בשנה הראשונה לכל היותר. אם תורידו את האנשים שממלא מתים ולא משברון לב, סביר שמדובר רק בארבעה אחוזים לכל ביותר. כנראה שהמחקר מדבר על אשפוז ותופעות בריאות אחרות שנגרמות מהצער על מות בן הזוג והכתב פשוט לא מבין.

היו לי 2 דגים שמתו בהפרש של יום.

דמנטיה ( '' מחלת שיכחה'') - איך אפשר למות מזה בדיוק? מה שוכחים את אהוביהם למוות? שוכחים ללחוץ על הברקס בתמרור ''עצור''?

בכלל ב*אשפוז* בן הזוג ולא במותו. כלומר בחרדה לגורל בן הזוג ולא בשברון לב אחרי פטירה. נפטרו אמנם 49% מהאלמנים ו-30% מהאלמנות במשך כל 9 שנות המחקר, אך כאן החוקרים עוברים לאשפוז -hospitalization). לפיכך בשנה הראשונה אחרי אשפוז בן-הזוג נפטרו 26% מבני הזוג הגברים ו-17% מבני הזוג הנשים (בממוצע בערך 20% ). אחרי תיקון לתמותה רגילה המסקנה היא שהחרדה לגורל בן הזוג מביאה לעליה של 22% בתמותת בני זוג גברים בשנה הראשונה לאחר אשפוז בת זוגם, ולעליה של 16% בתמותת נשים בשנה הראשונה לאחר אשפוז בן זוגם (בממוצע בערך 20% ).
במילים אחרות, הכותרת הנכונה באמת צריכה להיות ש-..''4%­ (20% מ-20% )מהאנשים שבן זוגם אושפז מתים מדאגה (לשלומו ולגורלם) תוך שנה מאישפוזו ''..
Christakis NA, Allison PD. Mortality after the hospitalization of a spouse. N Engl J Med. 2006 Feb 16;354(7):719-30.

בעיון. השכל הישר אומר שהנתונים מוגזמים. ואמנם, הסתכלתי בתקציר ב-PubMed ולפיו נפטרו אמנם 49% מהאלמנים ו-30% מהאלמנות אבל זאת במשך כל 9 שנות המחקר!. בשנה הראשונה אחרי מות בן-הזוג נפטרו רק 26% מהאלמנים ו-17% מהאלמנות (נניח ממוצע של 20% ). אך זה לא הכל. מכיוון שבגילים הגבוהים בהם מדובר אנשים נפטרים בכל מקרה, אזי אחרי תיקון לתמותה רגילה המסקנה היא ששברון הלב מביא לעליה של 22% בתמותת אלמנים בשנה הראשונה לאחר פטירת בן הזוג, ולעליה של 16% בתמותת אלמנות (בממוצע בערך 20% ).
במילים אחרות, הכותרת הנכונה היא ש-..''4%­ (20% מ-20% )מהאנשים שאיבדו בן זוג מתים משברון לב בשנת האבל הראשונה ''.

כהבעלים שלהם נפטר.