הייתי שם, מקום מקסים ,נעים וטעים. נהניתי אני וחברותי מאד. נחזור לשם למרות בעיות החניה הקשות עד מאד.

במקומות נאורים כמו ארה''ב ואירופה המערבית ויפן אם לפני 30 שנה ביקרת במקום שבו בבתי קפה השטיח מקיר לקיר נשאר שטיח מקיר לקיר,המלצרים שלבשו עניבה לפני 30 שנה עדיין לובשים עניבה והטקסיות נשארת אותה טקסיות לאורך השניים,אך כאן בארץ בגלל ההשתלטות של המנטליות הברברית וחסרת התרבות הישראלית,העניבה הופכת לטריקו,השטיח מקיר לקיר הופך מכתם מקיר לקיר והטקסיות המפוארת הופכת למשהו פלאפלי עממי,הידרדרות מ''מה ירצה האדון'' ל''הלו,דיברת''.?

נקווה שהמקום הזה לא יהיה נגוע בערסיות הישראלית ושגם אם אבוא לשם בעוד שנים,כלי הסוכר יהיו מאותה חנות יוקרתית ולא מכל דבר בדולר,שהתצוגה לא תידרדר לרמת העמך של קפה נאמן בירושלים.

בואו נקווה יחדיו.

בית הקפה הצנוע והאינטימי הפך להיות מקום מפגש מבוקש לתושבי העיר והסביבה.זאת בזכות האוירה הידידותית והנעימה, היחס האדיב , ובעיקר העוגות הניפלאות הנאפות במקום , נאכלות ונילקחות הביתה . איכות העוגות וטעמם , יכולים להתחרות עם הרבה מבתי המאפה בבירות אירופה.

איכס.

אבל מקבלת כתבה אחת לשבועיים. לפני חודש הייתה זו מיכל פלטי בהארץ, לפני שבוע היה זה שפאץ בווינט (שגם בילה איתה יום במטבח) והיום זו רותי רוסו באנארג'י. אין ספק שמדובר בקונדיטוריה סופר איכותית, אבל לאור ריבוי הכתבות היח''צניות פרופר, איזו סיבה יש לציונה לשנוא עיתונאים?

יכול בלי בושה להתחרות בקרואסון שמוגש לז'אק שיראק כל בוקר בארמון האליזה.
תודה לך ציונה שאת הופכת את הארץ הקשה והאהובה שלנו לקצת יותר נסבלת.

תודה לרותי רוסו
וכל הכבוד לציונה המדהימה