• 14.

    אשמח לעזור למי שמעוניין בארגון קהילת מחרוזת מקומית

    חייה חצב, 14/11/07 00:38

    ניתן למצוא פרטים נוספים לגבי העניין באתר מחרוזת.

  • 13.

    שני יסודות

    זלדה, 22/01/06 12:10

    'הלהבה אומרת לברוש / כאשר אני רואה / כמה אתה שאנן / כמה עוטה גאון / משהו בתוכי משתולל / איך אפשר לעבֹר את החיים הנוראים האלה / בלי שמץ של טרוף / בלי שמץ של רוחניות / בלי שמץ של דמיון / בלי שמץ של חרות / בגאוה עתיקה וקודרת. / לו יכֹלתי הייתי שורפת / את הממסד / ששמו תקופות השנה / ואת התלוּת הארורה שלך / באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל. / הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טרוף / שיש בו חרות / שיש בו דמיון/ שיש בו רוחניות /אך השלהבת לא תבין / השלהבת לא תאמין'

    • יפה, אני מכירה אותו, מסתבר.

      איילת, 22/01/06 13:19

      אז אתה רוזנקרנץ?

      • מה פתאום? למה? (ל''ת)

        י, 22/01/06 15:17

        • כנראה פראנויה שלי.

          איילת, 22/01/06 16:30

          סליחה.

          השיר שהבאת נגע לי במקומות כואבים שבטח לא אליהם התכוונת, ומשם נכנסתי לסרט, כאילו אתה רוצה להגיד לי שבתור להבה, לעולם לא אבין ואאמין לרוחניות הנמצאת בברוש היציב, שהוא דימוי לסדר החברתי שלא מוצא חן בעיניי ולא מתאים לרוח האנושית (שעל זה דיברתי עם רוזנקרנץ).
          זה נשמע לי כמו ביקורת עליי, ונורא התבאסתי.

          • עכשיו כשאת אומרת - יש בזה משהו

            י, 22/01/06 17:19

            סתאאם:)

            מה שהעיר בי את השיר היה הקטע הזה:
            לכן, באין ברירה, הרוח האנושית שלי מתחבאת, משחקת את המשחק החיצוני, ובמסתרים מרשה לעצמה את כל החופש האפשרי, חופש הרוח מהמוסכמות החברתיות המופלצות והמגוחכות שמקיים עדר עצום של עיוורים ושוטים.

            והשאלה היא רק מהם המסתרים.

            השיר נפלא בעיני ממבט ראשון. תמיד הזדהיתי איתו אישית. רק היום כשחיפשתי קישור לשיר, למדתי שאת השיר כתבה זלדה ליונה וולך.

            • שיר יפהפה (ל''ת)

              רזית, 22/01/06 20:29

    • :)

      מנחם, 22/01/06 16:09

      כמה יפה. ונכון. תודה.

  • 12.

    יש לי שאלה

    רזית, 21/01/06 13:01

    אם תהיה הפרדה בין השלטון המדיני, לכלכלי, ולתרבותי במה ישלוט השלטון המדיני? מה ישאר מ''המדיני'' אם הוא אינו קובע את המדיניות הכלכלית אין לו במה לשלוט, לא?

    לגבי הרעיון מאחורי התורה שיונתן הביא כאן (למשל הפרדת השכר מהעבודה), בלתי ישים לחלוטין, כפי ששטינר ידע, אלא אם באמת הפרטים בחברה יהיו מונעים על ידי מטרה רוחנית משותפת, או באמצעות כפייה, שאותה הוא כמובן שלל.

    אבל איפה מצב האנושות היום ואיפה האידיאל האנושי שהוא שאף אליו וגם גילם- של הפילוסוף האמן המדען השואב את כוחו מהרוח והמתהלך בעולמות הרוח כבארצו שלו? האנושות לא מוכנה עדין לרעיון הזה. רק עכשיו היא התחילה את היציאה מהשלב ה''ילדי'' שלה, האגואיסטי, שמפוחד מהאחר. עוד דרך ארוכה לפניה.

    בתיאוסופייה, ששטיינר קיבל את רעיונותיה הרוחניים המרכזיים, מופיעה חלוקה לגיל של האנושות בהקבלה לגיל אדם. אפשר לומר ששטיינר פעל בסוף עידן ''הילדות'' של האנושות. מאז עברה האנושות את ''גיל ההתבגרות'' הרוחני שלה, וכיום היא מתקרבת לבגרות הרוחנית. יקחו עוד עשרות שנים, לפחות, עד שאנשים ילמדו לחשוב ב''רוחנית'' ויהיו בשלים ובוגרים דיים מבחינה רוחנית כדי להשתתף במודל מהסוג שהוא הציע. כיום, לצערי, מה שאפשר לקבל ממרבית האנושות, במקרה הטוב, זה תגובות מהסוג של תגובת סיגל במספר 4.

    איפה שטיינר ואיפה האנושות- אז כשפעל, ועדין גם היום?...

    • אם תהיה הפרדה,

      מנחם, 21/01/06 14:25

      והמדינה לא תשלוט בתרבות ובכלכלה, אז בהחלט ישאר מהמדיני מעט מאוד יחסית למצב היום. ועדיין, כפי שכתוב במאמר, תהיה דרושה מערכת שתבטיח את הזכויות האזרחיות של הנתינים שלה. בין היתר, זו יכולה להיות אחריותה להבטיח את החופש הכלכלי והתרבותי האמורים.

      שטיינר צפה, בעתיד הרחוק בעוד אלפי שנים, עידן שבו בחלקים מסויימים של האנושות יתפתח דחף טבעי לחלוטין, שאינו נשען על שום כפייה חיצונית, שבעקבותיו האדם לא יוכל יותר להתייחס לאושר האישי שלו כפי שאנחנו מתייחסים אליו היום.

      היום זה מובן מאליו עבורי שאני יכול להיות מאושר במנותק לגמרי מסבל של אחרים סביבי שאין לי אינטרס ישיר באושר שלהם.

      בעתיד הרחוק, על פי אותה התחזית, התייחסות כזו אל האושר האישי לא תהיה אפשרית יותר עבור חלקים מסויימים של האנושות (לא כולם).
      בתגובה קודמת ניסיתי להראות שהפרדת ה''שכר מהעבודה'' היא משהו שאנחנו עושים בטבעיות כהורים במסגרת משפחתית. במשפחה כזו השכר הוא אושרו של הזולת. שטיינר צפה התרחבות של העיקרון הזה בעתיד ה-ר-ח-ו-ק מחוץ למערכת המשפחתית אל המערכת הקהילתית הרחבה יותר.

      לדעתי האישית, מי שמנסה להגשים את האידיאל הזה בימינו כתוצאה מכפייה חיצונית, ואפילו כפייה חיצונית ברמה החברתית והרעיונית ה''עדינה'', ימצא את עצמו פועל נגד הצמיחה וההתפתחות האישית שלו ויזיק לעצמו.

      כאמור, הדברים נאמרו מתוך מבט אל העתיד, מבלי שיהיה בהם שמץ של כוונה לעודד מישהו לפעול הלכה למעשה בכיוון הזה ל-פ-נ-י שהרגשות האישיים שלו יבשילו בכיוון הזה ויבנו בתוכו את הנטייה לפעול כך מתוך עצמו, כצורך פ-נ-י-מ-י ש-ל-ו , וללא כל אילוץ וכפייה.

      יחד עם זאת, גם לא יהיה נכון לומר שזו הייתה רק כמיהה תיאורטית ועמומה לעתיד אוטופי.

      שטיינר ראה בלימוד השקפת העולם האנתרופוסופית כלי אמיתי שמחולל שינויים מובחנים בנפש, ויכול בעצמו להביא לידי אותה ההבשלה הרגשית והאידאליסטית שתוארה למעלה.

      את הזרעים של מה שעתיד להתפתח בעתיד אפשר למצוא כבר בעבר הרחוק, ובטח שגם בהווה, גם אם מדובר בהתחלות קטנות וכמעט לא מובחנות, אבל אין כאן שום כוונה לכפות על האנושות אידיאלים שהיא אינה מוכנה להם.
      כוונה כזו, שמתעלמת מתהליך ההבשלה ההכרחי, נושאת בתוכה כוחות הרס של ממש שאפשר למצוא להם הקבלה בחינוך, כשמנסים להפוך ילדים, למבוגרים בטרם עת.

      אני אומר שוב, התגובה של סיגל מוצדקת לגמרי, וכדי שזה יהיה ברור לחלוטין, ולא נתון לפרשנויות עמומות, אני אישית למשל, מוצא את פרנסתי כרגע בתחום שהוא שיאו המוקצן של והאהרימני הקפיטליזם, ואני לא מתכוון לוותר על השכר עבור עבודתי לפחות באלפיים השנים הקרובות, מהסיבה הפשוטה שאני לא בשל לכך.

      • מנחם

        רזית, 21/01/06 15:54

        ברור לי שהוא לא התכוון לכפייה וגם במאמר נכתב שהוא דיבר על מטרה רוחנית.

        אני כתבתי שהוא צודק בכך שרק חברה שמונעת מאידיאלים רוחניים תוכל להתנסות במודל שהוא מציע אלא שהאנושות עדין רחוקה מרחק רב מהמקום שהוא ייחל אליו. אני מניחה שלכן הוא גם התמקד בחינוך רוחני, כדי לאפשר את ההתפתחות הזו. לגבי כפייה וודאי שהבנתי שהוא מתנגד לה.

        מה שרציתי לומר, מעבר לשאלה על מה תשלוט המדינה בהעדר מדיניות כלכלית, הוא שיעברו עוד הרבה שנים עד שנהיה מוכנים ליישום הרעינות שלו. הדרך עוד ארוכה והיא מחייבת התפתחות רוחנית אמיתית כי נכון לעכשיו מרבית האנשים עדין בשלב האגואיסטי המאפיין את התרבות כיום.

        אני חושבת שהוא צדק בהתנבאות שלו ושזה יקרה. שיגיעו זמנים שבהם האהבה הבלתי תלוייה בדבר לא תהיה רק בגבולות המשפחה. שבהם אנשים לא יפחדו לאהוב ולפעול ממקום של נתינה כי נפשם תהיה מלאה דייה לזה. זו בפירוש המגמה אליה הולך העולם בשלושת השנים האחרונות, יותר אהבה לזולת, יותר כיבוד זכויותיו, ועדין דרך ארוכה ללכת כפי שאפשר היה לראות בהתמרמרות האינסטנקטיבית שהרעיון האלטרואיסטי עורר.

        ואתה לא יכול לומר גם ששטינר צדק וגם שהגישה האגואיסטית מוצדקת בעיניך. אתה יכול לומר שאתה מזדהה עם הגישה האגואיסטית אבל אני כתבתי ממילא שזה מצב האנושות כיום. זה בדיוק השינוי שצריך להעשות, בתודעת האנשים. אהבה מרחיבה את גבולות האני כפי שכתבת וכשיותר אנשים יתחברו למקור האהבה שבהם, ויסחפו איתם את האחרים אז ההבדלים בין רווחתי לרווחת הזולת לא ירא כה בולטים, ממש כמו בדוגמאת המשפחה.

        גם אני, כמוך, בעלת קריירה במקצוע סופר סופר אהרימני ומתפרנסת ממנו יפה ולא אוותר על כך. אבל אני מוסיפה לעיסוק הזה גם הרבה נתינה מחוץ לו, עוזרת בתחום עיסוקי פעמים רבות ללא תמורה לנזקקים ואם תשאל אותי האם אני מוכנה לוותר על שכרי- בהנחה שאני חלק מחברה מפותחת שבאמת פועלת על פי עקרונות רוחניים- הייתי מסכימה ברגע.
        עם זאת, אילו היית מציע לי היום להכנס לחברה כזו הייתי מסרבת כי ברור לי שלא יהיו לי באמת פרטנרים לזה ושמיעוט האנשים המסוגלים לחיות כך מרצון ימנע אפשרות ריאלית ליישום שלה. כמו שכתבתי למעלה, אולי מתוף אופטימיות חסרת תקנה:), אני מאמינה שתוך עשרות או מאות לא רבות של שנים האנושות תבשיל תודעתית ורוחנית לחזון השטיינרי ותצא, סופסוף, מהעידן האגואיסטי. לשם תוביל ההתעוררות הרוחנית שכבר נמצאת באוויר.

        • לרזית

          סיגל, 21/01/06 16:42

          סליחה שאני מתערבת לכם בדיון היפה, אבל כמו שזה נראה עכשיו העולם הולך אחורה ולא קדימה, מבחינת התפתחות רוחנית.
          בכמה פינות של העולם יש אכן התעוררות של תודעות רוחניות והחייאה של תורות רוחניות שונות. שאר העולם נעשה דתי פאנאטי, פונדמנטליסט (fundamentalist) וקיצוני יותר ויותר.

          והיחידים שמנסים למגר זאת אלו האמריקאים, ולא אנשי הרוח עם התנועות היפות לשהם (זה לא נאמר בסרקזם, אלא בעצב רב).

          בכל אופן חזון אחרית הימים של שטיינר נראה לי רחוק מתמיד.

          • לסיגל

            רזית, 21/01/06 17:44

            את צריכה לבחון את זה במבט כולל והיקפי לאורך כל שנות ההיסטרייה ולא נקודתית להיום- ראי גם תשובתי האחרונה למנחם.

        • יפה. והבהרה.

          מנחם, 21/01/06 17:03

          בהחלט אפשר להצדיק את הגישה האגואיסטית ובמקביל לקבל את דבריו של שטיינר. למעשה, ההצדקה הזו נמצאת אצל שטיינר עצמו, אבל כדי להבין אותה צריך לדייק יותר במונחים ולהפריד את מה שקוראים ''אגואיזם'', לשניים.

          זה אפשרי ברגע שמשנים את נקודת המבט לראייה היסטורית רחבה שמקיפה את התפתחות האנושות בכללותה.
          מה שמתגלה אז, הוא סולם התפתחותי שהופך לחסר תועלת אם עוקרים ממנו את שלביו התחתונים. סולם שגם האתלט המוכשר ביותר לא יצליח לטפס עליו.

          תחושת העצמיות הנבדלת והנפרדת, תחושת ה''אני'', וכל הכוחות שהאדם יכול לפתח רק בגלל שהיא מאפשרת לו לשלוט ולכוון בעצמו את חייו הפנימיים, הם חיוניים והכרחיים עבור הגדילה והצמיחה של האדם למה שהוא יכול להיות.

          ה''אגואיזם'', במובן השלילי והמקובל של המילה הזו, הוא תוצאת לוואי של תחושת ה''אני'' הזו, כשהדחף שאחראי לה עובר נקודת איזון מסויימת.

          בזמן שמוסכם על כולם שתוצאת הלוואי הזו היא מזיקה, ושיש צורך במציאת דרכים שונות על מנת למתן אותה, תורות המזרח מנסות להוביל את האדם, בהבטחה של אושר אישי תחת שמות שונים, למיסמוס ואיון של תחושת העצמיות שלו עצמה. כלומר להיות נטול אגו בכלל, ולא רק נטול אגואיזם.

          בכך הן שופכות למעשה את המים עם התינוק, ושואפות להחזיר את האדם למצב שבו הוא ימצא את עצמו חסר את כל מה שמוגדר כמותר האדם. כלומר, את היכולת לחשוב בצורה מדוייקת, להבין את העולם באמצעות החשיבה ולמצוא בו את דרכו, ואת תחושת העצמיות שמאפשרת לו להיות אדון לעצמו.

          שטיינר הציב את השקפת העולם שלו כמשקל נגד לתפישה הזו, ומה שמתקבל ממנה הוא הצדקה מלאה של תחושת העצמיות הנפרדת והצבעה על הסכנה שטמונה בכל גינוי שלה, יחד עם הבנה של האגואיזם השלילי כשלב מעבר הכרחי, שחשוב אומנם למצוא אמצעים למתן אותו, אבל שניסיונות גסים לעקור אותו ולהילחם בו מבלי להבין אותו לעומק עלולים להביא לתוצאה ההפוכה ולייצר דורות של אנשים רוחניים שאינם כשירים לחיות בעולם המודרני.

          אני מסכים שכל זה נשמע מורכב ומסובך, אבל זו אשמתו של שטיינר. לא שלי.

          • בכלל לא מסובך ותואם בדיוק את שלבי ההתפתחות של הפרט.

            רזית, 21/01/06 17:41

            שים לב- גם אצל האדם הבודד נדרש השלב של גיבוש אגו יציב ובריא לשם הבריאות הנפשית. גם אצל האדם בהתחלה , בשלב הינקות, העולל מזהה עצמו לחלוטין עם דמות האם (בהקבלה לעולם הרוחני, זו הרוחניות המטריאליסטית, האלה האם וכו'). אחר כך הוא מתחיל לגלות את האגו הנפרד שלו- שלב הילדות המוקדמת ולחגוג את ''כוחו'' על העולם. (ניתן להשוות זאת לשלב האלילים שלפני המונותואיזם). אחר כך הוא מגלה את דמות האב ואת הגבולות שהיא מציבה (העולם הרוחני נכנס לעידן המונותואיסטי, האמונה באל מעניש). אחר כך גיל המרד וההתבגרות הריאקציוני- (עידן החילוניות). בכל השלבים עד עכשיו גובש האגו, וכפי שכתבת ובצדק, יש לכך חשיבות עליונה. בלעדי תהליך זה לא נוצר רצון של הילד אלא סימביוזה (בדרך כלל עם דמות ההורה מאותו מין) שהיא קטלנית לנפש.
            אלא שעכשיו, מתחיל עידן חדש, עידן הבגרות. האדם הבוגר לומד להניח את הצרכים האגואיסטים שלו בצד למען מעלות נעלות או למען אהוביו. הוא למשל מפרס את משפחתו למרות שאולי היה מעדיף לשחק שש בש עם החברה..:) וכו'. כל זה מהווה חלק מההתבגרות ומבוגר שאינו עובר אותו נחשב ובצדק, לאינפנטיל. הוא לומד לאהוב את הזולת ולא רק את עצמו.
            זה, בהקבלה, השלב הרוחני שבתחילתו אנו חיים- שלב הבגרות. השלב שהאנושות למד לצאת מהאגואיסטיות ''הילדית''. אלא שיידרש עוד זמן רב עד שיבשיל, עד שהאנושות תגיע ''לגיל ארבעים'', המאים לחזונו של שטיינר. אנחנו עכשיו, להערכתי, כבני שמונה עשרה בלבד..:)
            ואם אתה מצר על כך שאנו חיים כיום ולא זכינו להיוולד בשיאו של שלב ''הבגרות'', תתנחם בזה שלמזלנו איננו חיים בעידן הזיקנה שאף הוא יגיע, או במוות שיגיע אחריו...

            אגב- גם בתורות המזרחיות יש כאלה שמצאו את האהבה כמרחיבת גבולות האגו. זו היא דרך האוהב, השונה מדרך הפאקיר או היוגי, ומדרך הלוחם.

            • אני רק שאלה

              י, 21/01/06 23:56

              האם האנלוגיה שאת מציבה בין שלבי ההתפתחות האישית וההתפתחות של האנושות בכלל היא אמת מוסכמת בחוגי מקצוע מסוים (מיינסטרים)? טענה של התיאוסופים? השקפה אישית שלך?

              התחושה האישית שלי היא שהאנלוגיה הזאת ממש לא נכונה.

              בכל אופן, השאלה שלי היא - הואיל ואת מציגה כאן שני מסלולים עם קורלציה ביניהם, האם אחד מהם הוא תוצאה של השני? האם הדמיון ביניהם הוא תוצאה של חוקיות מסוימת? קוסמית? מיסטית? דמיון מקרי?

            • אני אנסה לענות במקומה.

              מנחם, 22/01/06 03:06

              ההקבלה הזו קיימת גם בתיאוסופיה וגם באנתרופוסופיה.
              היא לא יכולה להיות קיימת בחוגים של המיינסטרים, מפני שמהצד של חיי האנושות ההקבלה הזו מסתמכת על פרקי זמן ארוכים מאוד של התפתחות נפשית שלה. התפתחות שהמיינסטרים כמעט שאינו מכיר בה, מפני שההנחה שהוא מתבסס עליה היא שהכישורים הנפשיים של האדם לאורך ההסטוריה היו מאז ומתמיד דומים מאוד, ואפילו זהים, לכישורים של האדם בן זמננו, ומה שהשתנה הוא רק השכלול והשיפור של ה-ש-י-מ-ו-ש בכישורים הללו.

              זו הנחה ששטיינר, בהתבסס על שיטות החקירה שהוא מתאר בספריו, כפר בה. לטענתו גם המבנה הנפשי וגם הכישורים הנפשיים של האנושות במהלך ההיסטוריה היו שונים לחלוטין מאלו של האדם המודרני.
              בוודאי ובוודאי כשמדובר על ההיסטוריה האנושית העתיקה מאוד, אבל גם כשמדובר בהסטוריה הקרובה יחסית כמו זו של העם העברי העתיק, או המצרי העתיק.
              ככל שמרחיקים אל העבר, השוני הולך וגדל.

              ברמה הפיזית לעומת זאת, למרות שלא לכך כיוונת, מקובלת הדעה שהעובר משחזר את שלבי האבולציה שעברה האנושות ועובר את כולם בהילוך מהיר (החוק הביוגנטי).

              וכשם שהתומכים בחוק הביוגנטי היו מגדירים את הקורלציה בין שני המסלולים כתוצאה של חוק קוסמי או חוק טבע, כך גם מגדירים אותה אלו הטוענים שהיא מתקיימת גם בחיי הנפש.

              מצד שני, בוודאי שמת לב לכך שבתיאור של רזית, מבלי להיכנס לעניין הדיוק בתיאור השלבים השונים, היחיד מגיע לשלב שבו נמצאת האנושות, אבל עובר אותו ומגיע לבגרות גבוהה יותר מזו שיש לאנושות כולה כאורגניזם שלם.

              זה שונה כמובן ממה שמתרחש ברמה הפיזיולוגית ולכן הדוגמא הזו אינה טובה כדי להסביר באופן מלא את הטענות של שתי ההשקפות הנ''ל על ההקבלה שבין חיי הנפש של האנושות לאלו של היחיד, ובהקשר הזה היא אפילו דוגמא לתופעה הפוכה.

            • לי' ולמנחם

              רזית, 22/01/06 09:35

              ראשית י' לשאלתך-

              אני מאמינה גדולה בחשיבה ''פרקטלית''. כתבתי פה כמה פעמים את זה.

              לכן התחברתי מאוד בקלות לרעיון התיאוסופי, שגם שטיינר קיבל אותו, שלפיו גם לעולם - כמו לאדם הבודד- יש מסלול חיים ולכן הוא יום אחד גם ימות.

              כל השאר זה פרשנות מקורית שלי- לא מיינסטרים ולא סטרים אחר אלא אני מדמיוני הקודח :) ואשמח לשמוע את התיחסותכם, גם אם אינכם מסכימים, כדי להעמיד את ''התיזה'' שלי למבחן. אין לי אילן להתלות עליו אבל אני ''רואה'' את ההקבלה הזו (התיאור שנתתי הוא כמובן בקווים גסים) באופן ברור מאוד.

              למנחם- לא בטוחה שהבנתי את ההערה בפיסקה הלפני אחרונה. האם אתה יכול להסביר? הרעיון הוא שחיי האנושות מתקדמים בקצב איטי יותר מאשר חיי האדם, חיי עולם הם ארוכים יותר. לכן כמובן שאם נבחן את מסלול החיים שלנו כפרטים נוכל לצפות ולהבין גם את התהליך- המקביל- הצפוי לאנושות כולה.

            • לי' המשך

              רזית, 22/01/06 11:36

              לגבי השאלות שהעלת - רציתי להוסיף בקצרה:
              הרעיון הוא שאותם חוקים מתקיימים בכל הרמות של ההתקיימות ורק הפרספקטיבה הנתונה לנו לבחון אותם משתנה. זה נכון גם לגבי יחידות זעירות מהאדם (למשל היחסים בין תאי הגוף) וגם לגבי יחידות שהאדם חלק מהן- למשל כדור הארץ על תושביו כיישות אחידה, וגם מערכות גדולות יותר, יוניברסליות, שכדור הארץ חלק מהן. הפרקטליזצייה על כל רמותיה היא אינסופית.

              הד לרעיון של תודעה רוחנית משותפת לאנושות ניתן למצוא גם ברעיון של הלא מודע הקולקטיבי שיונג דיבר עליו. שלבי ההתפתחות הפסיכולוגית של הפרט שתיארתי והחשיבות שבגיבוש אגו נפרד ועצמאי הם מקובלים בפסיכולוגייה של היום- והם מיינסטרימים לחלוטין. הגדרת ההקבלה הרוחנית קולקטיבית היא שלי.

            • אני אנסה לענות במקום מנחם

              י, 22/01/06 12:14

              לגבי הפסקה הלפני אחרונה.
              הכוונה שבעוד שהאנושות תקועה עדיין בשלב ההתבגרות (ואין לנו כעת שום מושג איך נראה ההמשך), כל פרט עובר את כל התהליך, עד זקנה ומוות, ולכן ברמת הפרט זה תהליך מוכר.

              לגבי השאלות אלי, אענה יותר מאוחר (או שמנחם ישיב במקומי:))

            • אני אנסה לענות במקומי :)

              מנחם, 22/01/06 15:35

              נקודה אחת שגם את וגם אני נגענו בה, היא ההתיחסות אל האנושות בכללותה כאל אורגניזם עצמאי הנמצא בתהליך התפתחות.
              חשוב מאוד להדגיש, ששטיינר עושה את ההבחנה הזו במובן הר-ו-ח-י נ-פ-ש-י שלה.
              זו הבחנה שאינה קיימת וגם לא יכולה להיות קיימת אצל המיינסטרים, מפני שהיא אינה מתבססת על הסקת מסקנות מתצפיות חושיות.
              האנושות עבור המיינסטרים מהווה יחידה אחת שלמה רק ברמת המופשט, ואין לה שום משמעות מעבר להיותה סה''כ של הפרטים המרכיבים אותה, בעוד שעבור שטיינר היא מהווה יותר מהסה''כ הזה, ממש כפי שהאדם היחיד מהווה יותר מסך כל התאים בגופו.

              בהיפוך שהזכרתי, התכוונתי לכך שברמה הפיזיולוגית העובר הוא זה שמדביק את התפתחות האנושות, בעוד שעל פי שטיינר, במובן הרוחי נפשי, האנושות היא זו שצריכה להדביק את התפתחותו של האדם היחיד.

              לדוגמא, אם האנושות בכללותה הייתה מדביקה את רמת ההתפתחות של האדם בן זמננו, הייתה לה תחושת עצמיות מודעת משלה ו''אני'' שהיה יכול לכוון את כל הביטויים השונים שלה (או אפילו רק את חלקם, אם להודות במצבנו האמיתי) כך שיפעלו בתיאום ובהרמוניה אחד עם השני.

              זה לא המצב כרגע.

            • נכון

              רזית, 22/01/06 21:20

              ועל זה אני מבססת את ה''הערכה'' שלי שאנחנו כבני שמונה עשרה בלבד, בהקבלה לגיל אדם.

              ורציתי לציין- ההקבלה שאני עורכת אינה בין הפסיכולוגייה של הפרט לפסיכולוגייה של היישות הקולקטיבית אלא בין הפסיכולוגייה של הפרט להתפתחות הרוחנית של היישות הקולקטיבית.


      • למה אתה מתכוון ב:

        לא מבין, 21/01/06 16:15

        ''בתחום שהוא שיאו המוקצן של והאהרימני הקפיטליזם'' ?

        איזה תחום?

        • מנחם - שמת לב שיש איזה טפיל שרודף

          סיגל, 21/01/06 16:56

          אחריך ממקום למקום, אין לו אף פעם מה להגיד, תמיד הוא חותם בשמות מעוררי השראה כמו: ''לא מבין'' וכו''..והוא רק רוצה מידע אישי ממך ?

          אז מה אתה אומר, מה המניע שלו ?

          • סיגל - שמת לב שמנחם רוצה שתרדי לו מהאוזן? (ל''ת)

            מחרחר ריבים, 22/01/06 15:15

        • זה סודי ביותר. אם אני אספר לך

          מנחם, 21/01/06 17:05

          אני אצטרך להרוג אותך.

          • אם אתה במקרה, מנהל תיקי השקעות

            רזית, 21/01/06 17:17

            אז תגיד. אני מחפשת.:)

            • :) (ל''ת)

              מנחם, 21/01/06 19:14

            • גם אני. (ל''ת)

              ליטל, 22/01/07 08:30

    • איזהו עשיר - השמח בחלקו

      י, 21/01/06 21:00

      חלק גדול מאד (רב?) מאזרחי המדינה מרגיש שבעוד שהוא עובד קשה (כפי יכולתו), הוא לא מקבל שכר בהתאם. עבורם בהחלט מתקיימת הפרדת שכר מעבודה.

      הקביעה איזה שכר את (לא את אישית) מקבלת בהתאם לעבודתך, נעשית על ידי כוחות השוק ולא על ידיך. מרבית השכירים לא מרוצים משכרם.

      אני מעז לקבוע, כי הדרך העיקרית להרגיש כי השכר באמת נותן תמורה לעבודה המושקעת היא אימוץ הגישה של ''איזהו עשיר- השמח בחלקו''. במצב כזה, כבר לא כל כך משנה הקשר המדיד והמיידי בין העבודה לשכרה.

      אחת הבעיות הגדולות של התרבות הקפיטליסטית היא העידוד הבלתי פוסק להוציא ולצרוך עוד ועוד. באופן כזה, כמעט אף פעם ההכנסה לא מספיקה.


      • נכון. ואתה נוגע כאן בנקודה

        מנחם, 21/01/06 22:04

        שאני בעוונותיי התעלמתי ממנה לגמרי, ושעניינה בכך שאין ברעיון של הפרדת השכר מהעבודה שום התעלמות מהצרכים של הפרט או מחיקה או ביטול שלהם, אלא רק מעבר להסדר שונה בקהילה, שעל פיו הצרכים של האינדיבידואל מסופקים לו על ידי עבודתם של החברים האחרים בקהילה. (מופיע במאמר).

        כך שה''חלק'' שהכרחי עבורו כדי שיהיה שמח בחלקו, יסופק לו במלואו.

      • נכון

        רזית, 21/01/06 22:23

        ואני חושבת שהסיבה היא גם באינטרסים כלכליים שמעודדים את הצרכנות הכפייתית הזו אבל גם בחוסר גדול, בחלל פנימי רעבתני שהרבה אנשים סובלים ממנו ולכן הם צורכים יותר מכפי שהם צריכים (וגם אוכלים יותר). הצרכים האמתיים שלנו הם הרבה יותר צנועים משנדמה.

  • 11.

    תשובה לרוזנקרנץ מדיון 3 - בדיון 3 (ל''ת)

    איילת, 21/01/06 06:04

    • אהבתי את ההפניה

      י, 21/01/06 21:26

      האם את מכירה את שירה של זלדה על הלהבה והברוש?

      • לא, אבל תודה על ההפניה לספר

        איילת, 22/01/06 05:45

        שיריה של זלדה. זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו עכשיו, ואתה היית השליח :}.
        לא מצאתי את השיר בספר. אתה מוכן להביא אותו כאן?

        • וגם את ההקשר, כמובן.... (ל''ת)

          איילת, 22/01/06 07:46

  • 10.

    קיצור תולדות האנתרופוסופיה

    אגון הרשע, 20/01/06 22:22

    החומרים הדרושים:

    קילו רומנטיות של המאה התשע עשרה
    200 גר' דת ושלטון
    חצי קילו שטויות במיץ
    5 קילו הזיות מעורבות בבולשיט
    20 קילו פילוסופיה בגרוש

    אופן ההכנה:

    מערבבים את הכל ונותנים לתבשיל שם מפוצץ.
    אופים 100 שנה ומדי פעם מוסיפים עוד קורט של קשקוש מהאצבע הקטנה.

    אחר כך, מוצאים קבוצה של אידיוטים מרחפים וחסרי שכל, שכל החיים מחפשים רוחניות, קארמות ועינים שלישיות, ומציגים להם את התבשיל

    לא נשאר פירור

    בתיאבון

    • בועז? זה אתה? (ל''ת)

      אגון הרשע?, 21/01/06 07:29

      • ממש לא!!! (ל''ת)

        בועז@לב, 21/01/06 08:30

        • אגון זה אמתי מגד (ל''ת)

          לוציפר, 21/01/06 19:20

          • אגון זה יוד! (ל''ת)

            פוק, 21/01/06 20:32

  • 9.

    האנטי-גלובליזציה

    בליסרגון, 20/01/06 17:48

    לפי מה שמצטייר עד עכשיו, שטיינר הוא מההוגים שניתן לקרוא ולהבין בדרכים שונות שלפעמים סותרות. הרעיון של שלושת האיברים בחברה תואם תפישה ליברלית קלאסית. רעיונות פוליטיים אחרים מעלים שאלות לגבי היישום שלהם.

    אבל לא ברור לי השירבוב במאמר של תנועת האנטי-גלובליזציה לכל העניין. זו תנועה שהיא בד''כ אנטי-רוחנית באופייה. אם זה בגלל הדגש החזק שלה על האחריות הבלעדית של גורמים כלכליים על כל הצרות האנושיות, ואם בגלל שהיא מבוססת על תרבות של שנאה עיוורת לכל מיני אייקונים כמו 'אמריקה', 'מקדונלדס' ועוד. יותר מזה לדעתי כל ההנחה שעומדת בבסיס שלה כאילו לאנרכיסטים, מוסלמים, והומו-לסבים יש אינטרס פוליטי משותף חסרת בסיס. אבל זה כבר לפורום אחר...

    • ההתנסות האישית שלי היא שונה

      מנחם, 20/01/06 18:57

      אני חושב שיש רק דרך אחת להבין את שטיינר.
      הבעיה היא שדרושות לשם כך כמויות עצומות של מידע כדי שהתמונה הכללית בכלל תתחיל להתבהר, וזה בהחלט מהווה מכשול שלא קל להתגבר עליו, אבל גם לא בלתי אפשרי.

    • המסר העיקרי של האנטי-גלובליזציה

      י, 20/01/06 20:01

      הוא להתנגד למגמה (הדורסנית) של יציקת תבנית אחת ואחידה לכל מקום בגולובוס. זהו קרב מגננה של חלשים הרוצים לשמר את עצמם, ולא בטוחים ביכולתם.

      תהליך הגלובליזציה מאד דומה למה שקורה כאשר באיזור מסוים חיים בעלי חיים באיזון, ואז (בדרך כלל בהתערבות אנושית) מגיע בעל חיים חדש לסביבה, ויש לו יתרון השרדותי. בעלי החיים הותיקים בסכנת הכחדה. והיו דברים, ולא פעם אחת.

      מקדונלדס מאיים על המסעדה השכונתית.

      • תשובה

        בליסרגון, 20/01/06 22:56

        אני לאו דווקא מדבר על המסר המוצהר של התנועה. אני מסכים בעצמי שהמגמה של פתיחת שווקים והגירה המונית של בני-אדם מסוכנת. אני מדבר על הפעילות של התנועה בשטח שמבוססת על דמוניזציה ותיאורים חד צדדיים ולא על בניית איזשהו דבר חיובי. הם לעיתים קרובות מדי מזכירים את המוסלמים הפונדמנטליסטים שמציירים את אמריקה כשטן הגדול ואת התרבות המערבית כסדום ועמורה.

        • מעניין, הרושם שאני קיבלתי

          מנחם, 21/01/06 00:08

          היה דווקא שבכל תחום שיש בהקשר שלו הצבעה על השפעות מזיקות כלשהן של נטיות כאלו ואחרות בתרבות המודרנית, ננקטה במקביל יוזמה חדשה וחיובית שנועדה להוות משקל נגד לאותן הנטיות.

          כך בחינוך ובהוראה, בחינוך המיוחד, באומנויות, במדעים, ברפואה, בחקלאות, בכלכלה, בפסיכולוגיה, בפילוסופיה, בדת, ובטח שכחתי עוד איזה עשרה תחומים.
          נראה לי שדווקא הבנייה של החיובי היא הדחף המרכזי כאן, אבל כאמור, זה הרושם שאני קיבלתי.
          יכול להיות שאני טועה.

          • אני לא מכיר יוזמות חיוביות בתחומים שציינת. (ל''ת)

            בליסרגון, 21/01/06 19:50

            • ????????

              מנחם, 21/01/06 22:24

              המאמר הזה עצמו מדבר על יוזמה כזו בתחום החברתי, וכאן יש עוד כמה דוגמאות

              https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/15/ART1/034/010.html

            • דיברתי על האנטי-גלובליזציה ולא על האנתרופוסופיה

              בליסרגון, 21/01/06 23:31

              בזה ההודעה המקורית שלי עסקה. חוץ מהכנת בקבוקי תבערה, פיתוח שיטות לניתוץ סניפי מקדונלד, ולהג של תיאוריות מרקסיסטיות\אנרכיסטיות\פוסטקולוניאליות, הפעילות של בניית משהו חיובי היא שולית ביותר.

            • כן, עכשיו אני רואה שהייתה כאן אי הבנה

              מנחם, 22/01/06 00:05

              מצידי.

            • בורות

              רשת מקומית, 22/01/06 00:10

              תבדוק שוב

            • לא רוצים לבנות

              י, 22/01/06 00:29

              לפי מה שהזכרתי הכוון של התנועה הוא דוקא מאד שמרני - התנגדות קיצונית לשנוי. מי שנלחם על שימור הקיים, לא נזקק לא להרוס ולא לבנות שום דבר. רק להפריע לשנוי.

              במובן הזה, המגמה היא ממש ההיפך מהמהפכנות.

              אני מסכים איתך שיש כאן חבירה של כוחות שבלשון המעטה הייתי אומר שהם בכלל לא נחמדים.

  • 8.

    לסיגל

    מנחם, 20/01/06 13:53

    אבל גם עם איילת :).

    אם תשימי לב, הכותרת שבחרת בה היא פרשנות של יונתן. ולא שזו פרשנות לגמרי מוטעית, אלא שכדאי לשים לב לדרך שבה מילים מסויימות מעוררות אצלנו תגובה רגשית שיכולה להטות את הדרך שבה אנחנו שופטים רעיונות.

    כשאנחנו פועלים במסגרת של משפחה בריאה, אז העבודה ''למען הכלל'', הילדים שלנו למשל, ולא למען עצמנו, טבעית לנו ביותר בגבולות מסויימים ומסבה לנו אושר. אותו הדבר קורה לנו גם בתהליך ההתאהבות בבן זוג. מרגע מסויים האושר שלו הופך להיות האושר שלנו.

    מהדוגמאות הללו אפשר לראות כיצד בנסיבות מסויימות אנחנו מסוגלים לפעול למען האחר, לכאורה מתוך שכחה עצמית מוחלטת. אבל רק לכאורה, מפני שאושרו של האחר מסב לנו אושר, וברגעים כאלה אין התנגשות של רצונות. פעולה כזו היא בהחלט ביטוי של אגואיזם בריא, מפני שאין כאן איון וביטול עצמי, אלא הרחבה של גבולות ה''אני''.

    בניגוד לתורות מזרחיות שבהן האהבה קשורה קשר הדוק לביטול ה''אני'', שטיינר ראה באהבה את כוחו של ה''אני'' כשהוא שופע ועולה על גדותיו, ופורץ את הגבולות הצרים שלו.

    שימי לב, שכרגע הפוטנציאל הזה קשור בקשר הדוק לפונקציות גופניות כמו משיכה מינית וקשרי דם. בהכללה גסה, אפשר לראות במבט היסטורי שככל שחברה או משפחה היא יותר פרימיטיבית, רגשות האהבה של הפרטים באותה חברה יהיו מבוססים יותר על קשרי דם שבטיים אינסטינקטיביים, ופחות על אידיאלים והשקפת עולם מודעת.

    שטיינר חשב שלאדם, כשהוא מבין את החוקיות שהטביע הטבע ברגשות האינסטינקטיביים שלו, יש אפשרות לפתח אידיאלים מודעים שיתנו כיוון חדש לרגשות שלו.

    בתהליך הזה טמונה האפשרות של האדם להפוך מעבד לדחפים אינסטינקטיביים, לישות רוחנית מודעת לעצמה, הפועלת מתוך חירות פנימית אמיתית ולא מדומה.

    אני חושב שאם מנסים לקדם וליישם את האידיאל החברתי הזה, שעל פי שטיינר חלקים ממנו עתידים להתגשם רק בעתיד הרחוק, מבלי לנסות להבין את השקפת העולם הרוחנית המקיפה שהוא מהווה רק חלק ממנה, אז לא רק שנשארים עם אוסף קלישאות מת, אלא שבקלות אפשר להגיע לאידיאולוגיות שפועלות נגד חירות האדם ונגד האידיאל הזה עצמו, בדיוק כמו בחלק מהדוגמאות שהזכרת. אם נתעלם לרגע מהמקום שאליו צעד הקומוניזם, הרי שדרכו הייתה רצופה כוונות טובות :)

    לצערי, חלק מהכוחות שפועלים ליישם את האידיאל הזה אכן מנסים להפריד אותו מהתוכן הרוחני שלו.

    אני חושב שחלק מהתשובות לטענות המוצדקות שלך, אפשר למצוא בשתי הפיסקאות האחרונות של המאמר.

    • אופס התפקשש לי. בדיון 4 התגובה המלאה. (ל''ת)

      מנחם, 20/01/06 15:03

    • למנחם, לאיילת ול-י.

      סיגל, 20/01/06 17:14

      היי
      כמובן, כמובן, שלקחתי חלק קטן מכתבה, שהיא בעצמה לוקחת חלק קטן מתורה שלמה וממזערת אותה או נוגעת בה לסירוגין על קצה המזלג. כך שיש כאן מיזעור של המיזעור.

      אבל...
      אכן יש אגואיזם בריא, ויש כמובן אגואיזם ''חולה'' - שמריצים אותו לקצה הסקלה של האגואיזם עד לחזירות, יהירות, ואטימות לזולת.

      הדוגמא שנתת מחיי המשפחה נהדרת.
      רק שזה לדעתי לא יתפוש כשזה נוגע לכלל. הכלל מורכב מכל כך הרבה פריטים שונים לחלוטין שמצב של עבודה למען הכלל לא יתכן.
      איך אושרו של מישהוא שממש קשה לי לסבול או שאין לי שום מכנה משותף איתו או שהוא האוייב שלי שמכריז בפירוש שהוא רוצה להרוג אותי - ייסב לי אושר ?

      וזהו, שאני חושבת שאדם יכול להגיע לישות רוחנית מודעת לעצמה הפועלת מתוך חירות פנימית, רק אחרי שהוא הגיע לרווחתו האישית שלו.
      פסל החירות בשערי ניו-יורק סימל (ומסמל) את החירות האנושית יותר מכל, ולאורך כל ההיסטורייה.
      כי עם כל הכבוד (ויש לי המון המון כבוד והערצה) לפילוסופים לאורך ההיסטורייה, אז רק האמריקאים הם אלו שהלכה למעשה הלכו הולכים להילחם על יישום החירות והחופש האנושי, ולא רק מדברים על כך. (ואני לא מדברת על מלחמת עירק, אלא על התערבותם הצבאית ,למיגור עוולות חברתיות בכל חלקי העולם).
      מדיבורים, לאורך ההיסטורייה - לא ראיתי שחלו שינויים בעוולות חברתיות (כלומר שיחרור הרוח האנושית). יותר נכון, חלו שינויים אבל לא מהותיים ובקנה מידה רחב.

      איילת - כתבת יפה, רק שזו אותה גברת בשינוי אדרת. כלומר: ממה שמובא כאן, שטיינר מציע את חלק ממה שהסוציאליזם מציע רק בהפיכת הפירמידה. ואני חושבת (לעניות דעתי) שהפיכת הפירמידה נוגדת אינסטינקטים בסיסיים של הישרדות .
      והם מתאימים לחלק קטן מאוד מאוד מכלל האוכלוסייה בעולם. ושאלו אידאלים נאיביים ותמימים שמושתתים על משאת נפש ולא על ראייה מפוכחת .
      ובאשר לכל המסכנים והמוגבלים שבחברה, אז את מוזמנת לבוא לארה''ב ולראות איזה טיפול יש כאן בכל החלכאים והנדכאים. מי שמכיר מקרוב (וניו-יורק היא לא דוגמא לארה''ב) יש כאן תמיכה סוציאליסטית הרבה הרבה יותר מבישראל, ובטח שבטח מכל המדינות הקומוניסטיות.
      (ויש לי מליון דוגמאות הלכה למעשה).

      ול-י

      אני אכן מושפעת מתורות קפיטליסטיות . אני חושבת שהדבר הראשון שאמרתי לך בהתכתבות ביננו היה: שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, וכרגע זו אצלי סביבתו, ולא מולדתו. אבל בין זה לבין אטימות שלי (ועוד מרקיעה שחקים) המרחק עצום ורב
      . דווקא בגלל רגישות יתר לעוולות חברתיות אני בסוף דוגלת בשיטה הקפיטליסטית. כי אני רואה תוצאות בשטח.
      וכן, אמא תרזה לדעתי, פעלה מתוך מניעים אגואיסטיים. היא הועלתה לדרגת קדושה עוד בחייה.(המון כבוד, תפארת והדר ועוצמה. כן, עוצמה) האם זה לא מניע מספיק לפעולה שמקדישה את חייך לעזרה לזולת ? (שבעצם אתה עוזר קודם כל לעצמך)

      • את שוב צודקת

        מנחם, 20/01/06 18:52

        אלו בהחלט אידיאלים שמבוססים על משאת נפש.
        אלא שהם יכולים להתקיים באדם בד בבד עם ראייה מפוכחת ולאו דווקא על חשבונה.
        יש אצל שטיינר תיאורים של רוע אנושי מצמרר, בעבר ובעתיד, שקשה להעלות אותם על הדעת, ושל אינטרסים סמויים, פוליטיים ואחרים, ברמות שהופכות כל תיאוריית קונספירציה מודרנית לאגדה לילדים לפני השינה.
        זה הופך אותו בעיניי לאדם האחרון שאפשר להגדיר כנאיבי.

        בעניין האגואיזם, אם תשימי לב לציטוט באנגלית שיונתן הוסיף למטה, תראי שנאמר שם שרווחתו של האדם גדלה ככל שהוא משתחרר מאגואיזם.

        אבל גם רווחתו של האדם היא אגואיסטית, כך שאם מבינים את האמירה הזו רק באופן מילולי אפשר להיכנס לויכוחים מעגליים אינסופיים.
        להבנתי, זו העובדה ש י' ניסה להצביע עליה.

        לדעתי, הבנה נכונה של האמירה הזו נוגעת להכרה בתלות ההדדית שקיימת בין האדם לזולתו. במקרים קיצוניים, גם כאשר הזולת הוא אוייב, על אף שבמאמר מדובר על יחסים בתוך הקהילה ולא עם אוייבים שלה.

        אפשר לראות דוגמא לכך ברמה המדינית, אצלנו, עם ההכרה ההולכת וגוברת בכך שהרצון האגואיסטי לאכול את כל העוגה הטריטוריאלית מביא בסופו של דבר רק לסבל רב ולפגיעה ברווחה.

        הויתור שנעשה, נעשה על כן מסיבות אגואיסטיות לחלוטין. ושוב, אין פה ביטול של הרווחה העצמית, אלא רק הכרה בתלות שלה ברווחתו של האחר.
        זו הכרה שחודרת לאט לאט גם לחלקים נרחבים בעולם העסקים הקפיטליסטי ביחס של בעלי ההון לעובדים שלהם(לא מתכוון לסופרפארם).

        כך או כך, העיקרון האגואיסטי עומד בבסיס כל בחירה ופעולה שלנו, גם כשהן אלטרואיסטיות.

        את הדוגמא הבסיסית ביותר לכך ניתן למצוא בעולם החי, שבו כל אם תקריב את חייה בשמחה ובששון למען הגורים שלה.

        • למנחם

          סיגל, 20/01/06 22:41

          קודם כל תודה על ההערות בקשר לשטיינר.
          נראה לי שנסחפתי ולקחתי את דבריו רחוק מהמקור ובעיקר הוצאתי אותם מהקשרם. ולכן תודה לך על האיזון.
          זה פשוט שהיה לי קשה להתאפק שקראתי דברים מסויימים.

          אני מסכימה איתך ביותר מ-100% שרווחתו של האדם גדלה ככל שהוא משתחרר מהאגואיזם.
          ובכלל שאני אומרת:''אגואיסט'' זה ממש לא מתוך רצון להחמיא, למשל...:).
          גם אני לוקחת את הקיצוניות של התכונה הזו. אבל אסור לשכוח שיש לה גם היבט אחר.
          בדיוק כפי שהרגיז אותי שעושים זובור למילה:''הערצה'' ולוקחים ממנה רק את הקונוטצייה השלילית, בעוד שיש לה גם היבטים אחרים, שמתקשרים דווקא לטוהר ונקיון בראשיתי .

          אני גם מסכימה איתך (ושוב מעל ל-100%) שרווחת אוייבנו אמורה להיות חשובה לנו ואנחנו אף תלויים בה, אחרת זהו בומרנג שחוזר אלינו. ככל שהייאוש שלהם והאין מוצא גדל, כך הם יוציאו את זה עלינו. זה ברור ולא חדש.
          ולכן הצבעתי מרץ בעבר. (ולא הפכתי במרוצת הזמן ,חלילה, לימנית קיצונית או מתנחלת..:)).

          ואכן בעולם העסקים הקפיטליסטי יש דאגה (אגואיסטית אומנם, אבל בכל זאת התוצאות בשטח קובעות) של בעלי ההון לעובדים שלהם. ולמעשה היום בהמון מדינות בארה''ב אין יותר וועדי עובדים או Union כי אין צורך בכך יותר.

          • מדהים איך את כל הזמן צודקת

            אוגון השדון, 20/01/06 23:42

            ובו זמנית טועה בצורה גסה כל כך.

            ואיך תגובה אחת של מנחם (הקוסם?) הפכה אותך במאה ושמונים מעלות וגרמה לך לכתוב תגובה שסותרת את הראשונה.

            כמו שנכתב לך פה :דיעה שונה לכל שעה.

            בבירכת זובור בבובור.

            • אתה שוב טועה

              מנחם, 21/01/06 01:42

              לי אישית ברור לגמרי כיצד כשנתקלים ברעיונות הללו בפעם הראשונה, בצורה מאוד מתומצתת, ובוודאי כשזה בפורמט שמאלץ את הכותב להציג אותם כשהם מנותקים מההקשר שלהם להשקפת העולם רחבת היריעה שעליה הם מתבססים, קל מאוד להגיע לשיפוט מוטעה שלהם.

              זה טבעי ביותר, ונכון, וחכם, שכאשר מתווסף מידע חדש שמאיר את הרעיונות הללו באור חדש ומחבר אותם לרקע שלהם, השיפוט ישתנה.

              זו גדולה בפני עצמה כשמישהו אומר נסחפתי, או הוצאתי דברים מהקשרם.

              זו גדולה שאי אפשר שלא להעריך כפליים, כשיש כאן כל כך הרבה דוגמאות לאנשים שטועים טעויות גסות, וגם כשבמהלך הדיונים נעשה ברור לגמרי שאפילו הם עצמם כבר מודעים לטעויות שלהם, הם עדיין מתעקשים לאחוז בהן ולהגן עליהן משיקולים של יוקרה אישית או של הימנעות מפגיעה בדימוי העצמי שלהם.

              אני מרגיש כאן קצת כמו במסדר צבאי, כי זו כבר הפעם השניה שבה אני מרגיש צורך להצדיע.
              עוד הצדעה אחת, ואני אדביק את היד לרקה שלי.

            • לאוגון השדון

              סיגל, 21/01/06 03:31

              אני האחרונה עלי אדמות שאדבק בדעה בכל מחיר ובכל מצב. ואם אני קוראת משהוא משכנע, גם אם הוא בדעה נגדית, אני מסכימה לו.
              וכן, דעתי משתנה בהתאם לנסיבות, שהן יכולות להיות המציאות שמוארת באור אחר או דעה שונה שאני קוראת או זוית שונה להסתכלות.
              ואוי ואבוי למי שדבק בדעותיו ואטום לביקורת או לדעות שונות (ומנוגדות).


              וחוץ מזה שמנחם כותב לי שאני צודקת הוא כותב זאת כדי לעודד אותי להיבטים שונים של חשיבה, כי עובדה שהוא כותב דעה אחרת לגמרי באותה תגובה שהוא כותב לי שאני צודקת. הוא פשוט מעודן וחמוד ואומר את הדברים בצורה שנעים לשמוע . זה הכל.
              כי דברי חכמים בנחת נשמעים .


            • אין קשר לתהליך של למידה

              אוגון השדון, 21/01/06 08:51

              ובחינה מחדש של השקפותיה.. איזה מידע חדש אתה חושב שהוספת לה?

              היא בעצם נטשה את השקפותיה הרדודות והמטריאליסטיות כשראתה שאתה מתנגד להן. זה הכל. רצון לרצות וחיקוי. זו אינה חשיבה ובחינה מחדש, ידידי.

              לפחות כשכתבה את השקפותיה שלה היה בה ל- ה- ט רגשי שתמך בהם. הלהט הפך לרצון לרצות אותך כשכתבת את תגובתך וכל מה שהיא הצליחה להוכיח הוא אישיות שטוחה, חוסר מודעות רוחנית וחוסר יכולת לחשיבה עצמאית- או לחשיבה בכלל.

            • צודק מאוד

              אורן, 21/01/06 11:01

              וזה גם הרושם שאני קיבלתי.

              אבל היכולת של מנחם לראות את הצדדים ה''יפים'' בסיגל, בהחלט מרשימה ואפילו מעוררת השראה :)

            • סיגי את חייבת לעשות משהו עם הגננת הזאת שבתוכך (ל''ת)

              בואו בואו, 21/01/06 11:12

            • אוגון השדון - WOW WOW WOW

              סיגל, 21/01/06 16:24

              כמה ניתוחי אופי והבחנות ''מדוייקות'' אתה מקליד בנשימה אחת.
              אני אחוזת התפעלות.

              לא זנחתי אף אחת מהשקפותיי המטריאליסטיות !!! כזאת הייתי וכזאת אהייה !

              דיברתי על הפירוש שעשיתי לדבריו של שטיינר .הוצאתי את דבריו מהקשרם וסחפתי אותם למקום אחר. למקום שבו אני עומדת (עדיין חומרנית, עדיין תומכת בקפיטליזם ועדיין ימנית למדי בהשקפותיי).

              דעתי המשתנה היתה על פרשנותי לדבריו של שטיינר.ולא על השקפת עולמי.

              רק שאתה לא מסוגל להבחין בין השניים.

              המושג: ''רצון לרצות מישהוא'' הוא שלך, מעולמך ומהווית חייך. אז אל תשליך אותו לעברי. כי אצלי הוא לא קיים בל'סיקון.

              את מנחום אני לא צריכה לרצות.
              אבל גם את זה לא תבין ואין לי שום סיבה להסביר לך (ובטח שלא לך).

              אח...אח...הקנאה...הקנאה... מה קורה איתה שם בגיהנום אוגון השדון ?

            • הגהה

              סיגל, 21/01/06 17:11

              התכוונתי : ל- לקסיקון ולא ל'סיקון.
              ו- מנחם ולא מנחום.

      • סיגל

        י, 20/01/06 19:05

        בכל השיטות, האידאולוגיות, האיזמים והמשטרים, הבעייה היא תמיד כאשר השיטה - שנוצרה ע''י אנשים ולמען אנשים - הופכת לגולם שקם על יוצרו. כאשר שוכחים מה היתה הסיבה הראשונית לדברים. אז זונחים את הפרט האינדיוידואלי, ורומסים מכופפים ומכפיפים אותו לצרכים של החברה. זה המבחן הקובע. כיצד הפרטים באותה חברה ממשים את עצמם כבני אדם.

        והבטוי ''אטימות מרקיעת שחקים'' היה פאראפראזה על דברייך שלך, שבאמת הרגיזו אותי.

        אגב, במלחמת העולם השנייה אנגליה הכריזה מלחמה על גרמניה יום לאחר שזו פלשה לפולין.

        ובאמת אינני בא לזלזל באמריקה (אבל גם לא להעריץ)

        • ל-י,

          סיגל, 20/01/06 22:17

          יעקב - אני חותמת על כל מילה שלך פה.
          אכן, בשורה התחתונה, מה שכתבת:..'' המבחן הקובע הוא כיצד הפרטים באותה חברה מממשים את עצמם כבני אדם'' הוא הוא אותה חירות הרוח האנושית.

          ועוד כמה דברים:
          אז קודם כל ומעל לכל אני לא נציגת הרפובליקנים או האמריקאים או כל דבר דומה, פה מעל דפי התגובות של מעריב.
          הבאתי נדבך קטן וצר ביותר מתפישת העולם הקפיטליסטית, כשלי בעצמי יש הררי ביקורת נוקבת על תוצאות והשלכות השיטה הזו.
          אבל, אחרי הכל, כיום וכרגע זו נראית לי השיטה הנכונה ביותר.
          ושוב, בגלל מה שאני רואה בשטח.
          מי שמכיר טוב (אבל טוב, ולא מביקור של תייר או מחיי שליח זה או אחר בלב הקהילה היהודית) את החיים בארה''ב, ואת כל ההטבות הסוציאליות שיש כאן למסכנים (בעצם זה המקום הטוב ביותר בעולם לתפוש את התקן :''מסכן'' - לתשומת ליבה של ויקי קנפו..:)) .
          ובעיקר את הנכונות האמריקאית להקריב קורבות אישיים , דהיינו הלכה למעשה להקריב חיי חייל (אזרח אמריקאי) כדי שבכל מיני חורים בעולם תישמר חירות הפרט, מבין שזו המדינה היחידה היום בעולם שעושה הכי הרבה למען רווחת הפרט וחירותו באשר הוא.
          לדבר יפה גם אני יודעת, אבל להקריב קורבנות אישיים, לא כל אחד מאיתנו יעז. (איזה יעז, אנחנו אפילו לא חולמים).
          ולמשל, אני לא רואה חיילים ישראלים בסודן היכן שבוצע טבח עם על רקע דתי ואתני.(ובכלל במדינות שונות ביבשת אפריקה, לאורך השנים).
          וכן, כזכור לכולנו, האמריקאים היו אלו שהכריעו את מלחמת העולם השנייה (ולא הבריטים), והם אלו שניסו למגר את הקומוניזם מלהשתלט על העולם, והם אלו שנילחמים בכל מיני חורים שונים ומשונים, והם אלו שלא נותנים את השליטה בנפט לערבים (כדי שימחקו את ישראל, בין היתר). ואפשר לכתוב עוד מליון דוגמאות.

          ושוב, אין אמריקאי שאין לו ביקורת על המימשל, הדרך, המטרות, והתוצאות.
          וכמובן שהם עשו טעויות איומות ונוראיות במדיניות החוץ שלהם ומהלכים שהם בכייה לדורות (כמו: עזרה להדחת השאח של איראן, ויש כמובן עוד דוגמאות) אבל רק הם כרגע משלמים את המחיר.

          נכון שגלשנו מהמאמר על שטיינר, אבל לדעתי כדי להבין טוב יותר את גדלותו של הוגה דעות יש לשפוט את ערכיו ורעיונותיו בראי ההסטורייה. ואם הם תקפים , אז זו רק הוכחה יותר ויותר להוד האישי של רוחו.

          • כן ולא

            י, 20/01/06 23:53

            למרות שאני מבין מה את אומרת, ומבחינות רבות מסכים איתך, אני יכול להביא דוגמא נגדית כמעט לכל טענה שלך.

            אני די משוכנע שאם הייתה לאמריקאים אפשרות לחזור אחורה בזמן, ולבחור אם לצאת למלחמת ויאטנאם, הם היו מוותרים עליה, בין אם הם מניו-יורק, קליפורניה, נברסקה או אלבמה.

            אני די משוכנע שעשרות אלפי קומוניסטים שקיפחו את חייהם במלחמה על אידיאולוגיה אלפי קילומטרים מהבית היו משוכנעים לא פחות שהם נלחמים על הצלת דמותו המוסרית של העולם.

            אני די משוכנע שבעשורים האחרונים היה מאד כדאי להיות מסכן בצפון מערב אירופה - גרמניה, הולנד ודנמרק.

            ועוד נקודה - בסופו של דבר הקפיטליזם ניצח את הקומוניזם בלי לירות כדור אחד. לא חבל שלא הבינו זאת כמה אלפי חיילים קודם?

        • ל- י, ועוד תוספת קטנה...

          סיגל, 20/01/06 22:26

          ואחרי הכל שאומרים אמריקאים, צריך לזכור שהפערים בהשקפות העולם ובתפישות מהלכים מדיניים הם עצומים בין המדינות (וכמובן בין הפריטים).
          שהרי ניו-יורק (המעורבת והדמוקרטית משהוא) זו לא טקסס (הרפובליקנית), וטקסס זו לא פלורידה (שכבר הפכה למושבה פורטוריקנית), ופלורידה זו לא הוואי (ששומרת על צחות הרוחניות והנטראליות, אם כי מתועש וממוסחר כבר), והוואי זו לא אוהיו (ערבות התירס), ואוהיו זו לא אלסקה (ערבות האינסוף של יופיו הטהור של הטבע),ואלסקה זו לא קליפרניה (שכבר אין בה ''אמריקאים'' מקוריים) ואפשר להמשיך זאת עוד ועוד...

      • איזו תגובה עצובה,

        אוייי, 20/01/06 19:37

        השטחיות הזו קורעת לב.

  • 7.

    מי מוכן להציע

    י, 20/01/06 12:34

    דוגמאות מההיסטוריה לחברות מופת, שאפשר להתבוננן בהן, לקנא ולנסות ללמוד ולהעתיק מהן?

    מה היה סודן?

    • מוזר ככל שזה נשמע...

      רזית, 20/01/06 14:41

      הדמוקרטית המערביות המודרניות שאני מכירים כיום הן הצורה החברתית המשופרת ביותר ומשודרגת לעומת כל מה שקדם לה. השיטה המקרטעת והפגיעה שבה אנו חיים היא זו שממקסמת את אפשרות הבחירה והרצון החופשי של הפרט - לעומת מה שהיה עד עכשיו- , ולכן היא האנושית ביותר כי הרצון הוא האנושיות...

      אני לא מדברת על האוטופייה שייחסו לאטלנטיס הייבשת האבודה, שהיא בגדר מיתולוגייה אלא על שיטות שאין ויכוח שהן היו קיימות. לא מצאתי, כשפשפשתי וחקרתי בדמיוני, שיטה יותר טובה. כמובן שזה לא אומר שזו השיטה הכי טובה שניתן לחשוב עליה אלא שזו השיטה המתקדמת ביותר שהתגלתה עד היום.

      ואם ללמוד מהקיים היום מה הטוב שבו, מה סודו, הרי כפי שאמרתי חירויות פרט ויכולת של מקסימום ביטוי אישי לרצון. כפי שנכתב בכתבה היפה ליד :) מקום בו יש רצון- יש חיים.

      ולכן חשובה כל כך ההתפתחות הרוחנית האישית כדי שאנשים ילמדו לצאת מהמימד האגואיסטי, הנחות רוחנית, של ההתקיימות, ולפעול מתוך אהבה טהורה, ולא מתוך התנייה אלא מתוך רצון. זו המשמעות של התפתחות רוחנית לפי כל השיטות הרוחניות וזו מטרתה וחברה בריאה היא חברה המורכבת מפרטים בריאים.

      ולכל אוהבי ההערות הנוקדניות -כשהוא הפועל מתוך אהבה טהורה ונתינה מרצון חופשי גם נהנה בעקיפין מכך, אין בכך כדי לבטל את היסוד האלטרואיסטי של פעולתו ולהפכה לאגואיסטית.

      • כמה נשי ומתרפס לחבק את הדמוקרטיה ויהי מה.

        אוי ואבוי, 20/01/06 16:52

        הדמוקרטיה היא העידן ההרסני ביותר.

        לדוגמה:
        פנינה רוזנבלום
        עוזי כהן
        ובכלל חברי כנסת עלובים,
        או אי הפרדת הדת מהמדינה,
        ועוד אין ספור איומים מצד הקולקטיב הנבוב.

        שיאה של תרבות כלשהי כמופת (עד כמה שניתן) היה ביוון העתיקה.

        • אוי ואבוי

          רזית, 20/01/06 18:15

          למי שחושב שתרבות בה יש עבדות מתקדמת יותר מתרבות חופשייה.

          לידיעתך- עבדים לא הצביעו ביוון.
          וגם לא נשים.
          ברור לי שעבורך זהו פרט זניח- שלמרבית האוכלוסייה לא הייתה זכות בחירה אבל אני מעדיפה את פניה רוזנלאום בכנסת מאשר את האלטרנטיבה הזו.

          ומה אתה מערב לי מהווי הפוליטיקה המקומית בשאלה הזו? בארצות הברית יש הפרדה של הדת מהמדינה. אי הפרדה אינה מאפיינת של הדמוקטייה.

          זה לא שלדמוקרטייה במערבית המודרנית אין חסרונות- יש לה ורבות- אבל בינתיים זו השיטה המתקדמת ביותר.
          ו''נשי ומתרפס''? חחח. עדיף לך שלא אענה על זה, אחרת עוד תחשוב, בטעות, שאני מנסה לפתוח איתך בדיון.

          • אני מעדיף את דוד ושלמה. (ל''ת)

            קונפיציוס, 21/01/06 18:33

        • והלא יוון העתיקה היא ערש הדמוקרטיה

          י, 20/01/06 19:43

          הבעייה אינה הדמוקרטיה, אלא מה שכינית ''הקולקטיב הנבוב''.

    • עדיף דוגמאות מהעתיד (ל''ת)

      עתידנית, 20/01/06 15:00

    • עצם המושג ''חברות מופת'' הוא חסר משמעות..

      בועז@לב, 20/01/06 15:40

      חברת מופת לאיזו מטרה?
      חברת מופת למי?
      מופת באיזה מובן??
      מופת בהשוואה למה??
      המופת היחידה הוא האדם המחובר ל..והפועל מ... מהותו הראשונית והבלתי תלויה.
      מהי אותה מהות, על כך כל דיונינו.
      ואני טוען שהיא קדמה לכל ,ושהיא מעבר לכל תורה ,הכוונה ,מופת או כל הגדרה אחרת.שהמהות הזאת לא יכולה למצוא ביטויה בשום מסגרת סגורה וסופית .שחירותה היא היא ההתנאי ההכרחי להתפתחות האדם ורוחו מעבר לכל אידאולוגיה או מופת.
      בדינאמיות היונקת מן החיות שלה היא תמיד תשאף למעבר ולאחרת ,לגדילה למימדים שאף אחד, גאון ככל שיהיה לא שיער ולא צפה.
      הרצון הבלתי פוסק של כאלה ואחרים להציע מתכון או דגם אינם אלא השתקפות של רצון השתלטות וכפיה .אבל למזלנו תמיד נידונים לכישלון הניסיונות האלה.לא חברות מופת ולא תורות חיים ולא חברות אידיליות הצליחו ויצליחו לעקר את רוח האדם מן השאיפה ללכת תמיד רחוק ויותר ...ובעיקר ..אחרת למשהו לא מוגדר ובהחלט לא מושג.

      • אתה עונה כמו פוליטיקאי

        י, 20/01/06 16:13

        שנשאל שאלה כלשהי בראיון, אבל במקום לענות הוא חייב, ממש חייב להציג בהתלהבות את משנתו. ההתייחסות היחידה שלו לשאלה שנשאל, היא באופן שבו הוא קושר בינה לבין התשובה שבחר מראש.

        • כמו ?????????????? (ל''ת)

          מנחם, 20/01/06 17:17

  • 6.

    מאחד יוצאים שלש

    יוסף.ש., 20/01/06 12:13

    לדעתי המודל של שטיינר לא יכול לעבוד ללא קודקוד חזק ורוחני. למרות ששלושת הרשויות הם נכונות כשלעצמם, ללא תיאום בינהם זה לא יכול לעבוד. מי שמנהל כל קבוצת אנשים עד לגודל של מדינה צריך להיות לו את שלושת הכוחות הנ''ל מאטזנים אצלו ואת היכולת לתת השראה למי שינהל אותם מתחתיו.
    כל זה כיול לקרות רק כאשר תהיה מסה קריטית של אנשים מאוזנים באותה קבוצה שיבחרו מנהיג מתאים, קבוצה זו (שיכולה להיות די קטנה) תשכנע ע''י דוגמא אישית את השאר חברי הקבוצה לאמץ את המודל המשולש שהכה שטיינר.

  • 5.

    אני אומר לכם ,אוסף כזה של אמירות סותרות ושדופות ...עבר זמנו.

    בועז@לב, 20/01/06 10:14

    ''שטיינר התנגד איפוא להשקפה הסוציאליסטית המבקשת מהמדינה להסדיר ''מלמעלה'' את חיי הכלכלה, מכיוון שכך נפגע כושר היצירה החופשי של הפרט''

    ''שגשוגה של קהילה של אנשים העובדים יחדיו תגדל במידה שבה האינדיבדואל לא יבקש לעצמו את פרי עבודתו''

    ''ההצלחה גדולה כשהאגואיזם קטן. על אדם לעבוד אך ורק למען הכלל. הדחף לעבודתו של אדם - בין אם בשירות ובין אם בייצור - מקורו ברגישות לצרכיה של הקהילה שבה הוא חי.''

    אז ה''מדינה'' אינה מפקחת מלמעלה..
    ומה זה החברה שלמענה האזרח אמור לעבוד?ואיך קוראים למספר קהילות כאלה,שיש להן איטראקציה כלכלית חוקתית מדינית ביניהן?
    זאת לא מדינה, מה זה?
    ומי יקבע איך יתרום כל אזרח לחברה,
    בלי התערבות בכושר היצירה של הפרט.?
    ומה זה ,תוכן רוחני? מישהוא ידאג שלחברה יהיה תוכן רוחני שסביבו היא תתלכד? ולאורה תלך?
    מה? תיהיה ועדה? או מנהיג??
    בקיצור ..לא ממש רציני כל זה..

    • אולי במקום לשאול

      קונגה, 20/01/06 14:51

      תקרא את כל הספר?

      העלת אולי בדעתך שאי אפשר להכניס למאמר אחד את כול ''התורה''?

      או שזה במילא לא משנה כי כול מה שאתה רוצה זה שירדו עליך.

      אתה כול כך סובל מחוסר יחס, שאתה מוכן אפילו לקבל יחס שלילי, העיקר יחס.

      אז מה שאני מציע זה, שנפתח כל יום בקללות לבועז, במקום הבוקר טוב, כאות לידידותנו ותמיכתנו בבעיה שלו.

  • 4.

    ''ההצלחה גדולה כשהאגואיזם קטן'' ???

    סיגל, 20/01/06 00:57

    ממתי ?
    מסע הזובור שעוברת המילה: ''אגואיזם'' מכלה בה כל פיסת הגיון נקי.
    האגואיזם הוא המניע לפעולה,
    והפעולות הן שמובילות להצלחות.
    אילו הצלחות קרו בלי אגואיזם ?


    דבר שני-
    ציטוט אחר מהכתבה:... ''על אדם לעבוד אך ורק למען הכלל''...
    למה שאני אעבוד למען הכלל ?
    מה השתגעתי ?
    בגלל האגואיזם שלי, אתרום לכלל.
    ולא מתוך פילנטרופיות או אלטרואיזם או כל בבלת אחר.
    כי אני היא זו שרוצה לחיות בסביבה יותר: רוחנית, או משכילה, או נקייה מזיהום אוויר, או נקייה מפשע, וכיו''ב. (אין קשר בין הדברים שכתבתי, אלא אלו אוסף קטנטן של דברים שאפעל למען שינויים בכלל)המניע שלי לפעול למען שינויים אלו בכלל, יהיה אגואיסטי לחלוטין.

    ומה זו ה''פנינה'' הבאה בתור:
    ..''כל עוד האדם מקבל שכר ביחס ישיר לעמלו''...
    אז ביחס למה יהיה השכר ?
    לאי מעש ? או למעש מזערי ?

    או, שדברים הוצאו מהקשרם וניתנו פה על קצה המזלג, או שיש כאן אוסף קלישאות מושפעות תורות סוציאליסטיות, קומוניסטיות ושאר המרעין בישין, מהולות בנאיביות מרקיעה שחקים.


    ובכלל קפיטליזם הוא לא דורסני.
    נהפוך הוא .
    הוא מאפשר לאנשים שרוצים ומשקיעים להגיע לרמות של נינוחות כלכלית, ובעקבותיה רגשית ואז הם פנויים לפילנטרופיות ותרומה לכלל.
    מה שלא קיים אצל מי שכל חייו נילחם כנגד הטבע האנושי ומשחק אותה בסוצייאליסט או פילנטרופ או כל יפה נפש אחר, לפני שהוא ביסס את הרווחה האישית שלו.


    עד היום כל הקהילות שפעלו בשירות תחושת השיתוף הרוחני, התרסקו בקול רעם חזק.
    ולא נותר הרבה מ''חירות הרוח האנושית'' בהן.

    • יפה ,יפה ,יפה ....!!! מקווה שזה לא יקלקל לך עם החברה' (ל''ת)

      בועז@לב, 20/01/06 10:18

    • סיגל, לא הצלחת להבין את ההבדל הדק

      איילת, 20/01/06 11:37

      אך הקריטי בין תורות סוציאליסטיות וקומוניסטיות (אכן מרעין בישין) לבין מה ששטיינר מציע.
      וזה דווקא מוסבר היטב.

      בקצרצרה: את כל מה שתעשי בסדר החברתי החדש המוצע את תעשי מרצון ובכיף וכפי יכולתך ורצונך וכישרונך המיוחד, לא בכפייה ולא מתוך אידיאלים מתייפייפים מעושים
      שמתחפשים כאילו הם למענך, אך למעשה הם משרתים אינטרסים לשליטה של קבוצה קטנה שקוראת לעצמה ''החברה'' ועובדת בעיניים על כולם.

      נכון שנשמע כאילו שטיינר רומס את רוח היחיד למען טובת החברה כמו בקומוניזם, אבל זה בדיוק הפוך, מה ששטיינר מציע מעלה את רווחת הנפש, הרוח והגוף של היחיד, על כל הבטיה, למקום ראשון בסדר העדיפויות, וחושב שרק כך תהיה רווחה אמיתית לחברה כולה, המורכבת מהמוני יחידים מרוצים, שמתאפשר להם ביטוי ייחודי וסיפוק לגיטימי של כל צרכיהם, קטנים כגדולים.

      לא המדינה תספק על פי החלטות שרירותיות ואינטרסנטיות של קבוצת שלטון שירותים לאזרחיה, האנשים יספקו שירותים זה לזה על פי רצונם.
      היא רק תעזור בארגון.
      ככה לכל אחד יהיה מה לתת. לכל אחד.
      ונהיה הרבה פחות נשלטים.

      ועוד דבר, אל תשכחי שיש יצורי אנוש שפשוט לא יכולים מסיבות שונות ומשונות (נפשיות, פיזיות, הסתגלותיות) לרצות בכלל, או להשקיע כדי להגיע לרמות של נינוחות כלכלית ולבסס את הרווחה האישית שלהם על פי השיטה הקיימת.

      לא מסוגלים וזהו.

      מה תעשי איתם? בעיה שלהם, שיילכו לעבוד? תזרקי אותם לים?

      הקפיטליזם כן דורסני, כי היום, מי שלא מסוגל לשחק את משחק הקפיטליזם, הלך עליו.

      • איך..איך...איך..??????

        בועז@לב, 20/01/06 13:13

        כמה אני אוהב את המשפטים האלה .

        ''נכון שנשמע כאילו שטיינר רומס את רוח היחיד למען טובת החברה כמו בקומוניזם, אבל זה בדיוק הפוך, מה ששטיינר מציע מעלה את רווחת הנפש, הרוח והגוף של היחיד, על כל הבטיה, למקום ראשון בסדר העדיפויות, וחושב שרק כך תהיה רווחה אמיתית לחברה כולה, המורכבת מהמוני יחידים מרוצים, שמתאפשר להם ביטוי ייחודי וסיפוק לגיטימי של כל צרכיהם, קטנים כגדולים.''

        איפה זה כתוב ואיך הסקת את זה מן הכתבה?

        זה מהכתבה:

        ''שגשוגה של קהילה של אנשים העובדים יחדיו תגדל במידה שבה האינדיבדואל לא יבקש לעצמו את פרי עבודתו, כלומר, ככל שהוא מוסר את פרי עבודתו לעמיתיו, כך מסופקים צרכיו, לא על ידי עבודתו שלו אלא בשל עבודתם של האחרים''. במילים אחרות: ההצלחה גדולה כשהאגואיזם קטן. על אדם לעבוד אך ורק למען הכלל. הדחף לעבודתו של אדם - בין אם בשירות ובין אם בייצור - מקורו ברגישות לצרכיה של הקהילה שבה הוא חי.''
        זה מה שנכתב.
        אבל שטיינר אומר מעבר, הוא אומר שכש כולם יהיו מאוחדים במגמה רוחנית אחת אז יראה הפרט את אושרו ומלאותו כפרט בהתגשמות של שגשוג החברה בה הוא חי.
        המטרה היא רווחתו של הפרט אבל לא כפרט אלא כחלק מהתגשמות אידאל חברתי מאוגד ומאוחד סביב רעיון רוחני.
        שגשוגך כפרט יושג דרך שיגשוגה של חברה המאוחדת סביב,איך הוא קרא לזה? תוכן רוחני.
        בקיצור תרום לשגשוגה של אותה חברה המאוחדת סביב תוכן רוחני ותוכל לזכות האושר פרטי..
        ואת לא מבינה איפה הבעיתיות של הפילוסופיה הזאת??

        • לבועז

          י''ל, 20/01/06 13:45

          ייתכן שלא ניסחתי את הדברים בחדות מספקת, או שהעמדתי רעיונות שונים בסמיכות שיצרה בלבול מסוים.

          ניסיתי להבהיר שאחד העקרונות מאחורי הפרדת הרשויות היא בדיוק ליצור את האיזון בין חירות האינדיבידואל לבין הערבות ההדדית הנחוצה לקיומה של חברה.

          טוטליטריות רוחנית מכל סוג עומדת בניגוד מפורש לכל מה ששטיינר ניסה להגיד. לדעתו של שטיינר אי-אפשר ואסור לכפות אידיאולוגיות רוחניות. רגישות לצרכי הקהילה או ראייה חברתית רחבה כבסיס לפעילות, אינם שעבוד או ביטול עצמי כלפי המדינה או המפלגה.

          מדובר בנקודה חשובה; אי-ההבנה המסוימת הזו עזרה לחדד אותה.


          • י''ל, כבר היצעתי לך, להדגיש ולהפריד

            מאוכזב, 20/01/06 14:39

            את מה שאתה אומר, ממה ששטיינר אומר.

            יש עוד דוגמאות של חוסר הבנה, ויותר גרוע בילבול מהסוג הזה, וחבל.

            באתה לברך לא?
            חבל שתצא מקלל.

            • ובכל זאת מאוכזב, אני מצדיע ליונתן

              מנחם, 20/01/06 15:38

              בגלל שאני מבין עד כמה המשימה שהוא לקח על עצמו מורכבת וכבדה.
              אם בכל משימה שהיינו לוקחים על עצמנו היינו ממתינים לרגע שנוכל לבצע אותה באופן מושלם, מעט מאוד היה נעשה בעולם.
              לעיתים אין לנו ברירה אלא לשכלל את הכישורים שלנו תוך כדי ביצוע, וזה נכון לכל תחום בחיים כולל ניתוחי מוח והטסת מטוסי קרב, גם אם טייסים ומנתחים לעולם לא יודו בכך בפה מלא :)

            • תודה מנחם, הערה שלך במקומה

              מתנחם :), 20/01/06 16:26

              ומישתתף בהצדעה.

            • י''ל, אתה כותב יפה ואינטליגנטי

              רזית, 20/01/06 17:00

              ואני נהנית לקרוא אותך.

            • תודה. ורק

              י''ל, 20/01/06 17:21

              כד להבהיר נקודה פרשנית נוספת במחלוקת: בדבריו על החוק החברתי הבסיסי, אומר הד''ר ש-
              Obviously this law says
              nothing less than this: man's welfare is the greater, in proportion as
              egoism is less. So for its translation into reality one must have
              people who can find their way out of egoism. In practice, however,
              this is quite impossible if the individual's share of weal and woe is
              measured according to his labour. He who labours for himself must
              gradually fall a victim to egoism. Only one who labours solely for the
              rest can gradually grow to be a worker without egoism.

              הלוואי על כולנו :)

            • מנחם, אפשר תירגום? (ל''ת)

              דיסלקט, 20/01/06 18:33

          • או או.. קודם כל תודה.אני לא יודע איך להבהיר לך את זה ,התגובה שלך ..

            בועז@לב, 20/01/06 15:11

            העבירה בי חוויה חושנית של אחווה מיטית (תקרא את זה מילולית בלי שמץ של ציניות).
            לא בטוח שארצה להרחיב על תחושותיי מפחד להעכיר את זיכוך המימד.
            אבל יכול להיות שממניעים ציבוריים כלל אנושים אעשה את זה כשאגמור לבשל.
            ושוב אני מבקש ממך לקרוא את זה ברמה הכי טהורה וכנה .

            • חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

              מנחם, 20/01/06 15:58

              נו, אז כולך רוטט מעונג כשמסכימים איתך :) (ככה מחייכים אצלנו בכת).

              אז למה אתה מעמיד פנים שאתה נהנה מההתנגדויות ?

              אויישששש, ממש תוך כדי כתיבה אני יודע שאני אעשה טעות איומה אם אני אשלח את התגובה הזו.

              זהו, בסוף החלטתי לא לשלוח אותה.

            • מנחם הגיע הזמן

              בועז@לב, 21/01/06 01:05

              שתבקש חופשה שתתבודד מעט ,שתצא לטבע לבד כמו גדול ותוסיף לעצמך עוד כמה כלים להתייחסות לסובב אותך.
              זה יעשה לך רק טוב.כי אתה חוזר על עצמך בשימוש בלתי פוסק בכלי היחידי העומד לרשותך בעולם הזה של הגדולים.

            • איכשהו נדמה לי שבעולם ההוא, זה של הגדולים,

              מנחם, 21/01/06 01:52

              יש לדעתך רק גדול אחד :)
              בכל מקרה, חשבתי על זה בעצמי, וזה בטח יקרה בקרוב מאוד, אבל כרגע יש עוד המון עבודה.

        • בועז, האם אתה לוקח בחשבון לפעמים

          איילת, 20/01/06 14:49

          שאולי לא הבנת נכון דברים שנאמרים, או לא ירדת לסוף דעתו של תורה או פילוסוף או כותב?

          • לא. (ל''ת)

            בועז@לב, 20/01/06 15:44

            • למה לא בועז ? זה כבר קרה לך יותר מפעם אחת. (ל''ת)

              מנחם, 20/01/06 16:21

    • לכולם,

      שטיינר, 20/01/06 12:10

      סיגל לא סתומה בלחץ!

      נהפוך הוא.

      היא כן סתומה בלחץ.

    • כל מעשה מבחירה אפשר לנמק בכך

      י, 20/01/06 12:24

      שהוא בא בסופו של דבר לשרת את העושה - שאחרת הוא לא היה נעשה.

      ברוח זאת אין שום בעייה להגדיר את מעשיה של אמא תרזה כאגואיסטים למהדרין. זה מרוקן את כל הטיעון שלך מתוכן, וכאילו שלא נאמר בכלל.

      או, שדבריך הוצאו מהקשרם וניתנו פה על קצה המזלג, או שיש כאן אוסף קלישאות מושפעות תורות מטריאליסטיות, קפיטליסטיות ושאר המרעין בישין, מהולות באטימות מרקיעה שחקים.

      • האפשרות השנייה

        רמיזא, 20/01/06 20:00

        .

    • אז זו הסיבה, לינפושה, שנתשת את שטיינר

      לא מבין כבר, 20/01/06 12:45

      ועברת לקרישנאמורטי.

      אבל גם קרישנאמורטי צרח בטלפון שאין לו אגו....

    • מסכים איתך לגמרי סיגל

      מנחם, 20/01/06 13:50

      אבל גם עם איילת :).

      אם תשימי לב, הכותרת שבחרת בה היא פרשנות של יונתן. ולא שזו פרשנות לגמרי מוטעית, אלא שכדאי לשים לב לדרך שבה מילים מסויימות מעוררות אצלנו תגובה רגשית שיכולה להטות את הדרך שבה אנחנו שופטים רעיונות.

      כשאנחנו פועלים במסגרת של משפחה בריאה, אז העבודה ''למען הכלל'', הילדים שלנו למשל, ולא למען עצמנו, טבעית לנו ביותר בגבולות מסויימים ומסבה לנו אושר. אותו הדבר קורה לנו גם בתהליך ההתאהבות בבן זוג. מרגע מסויים האושר שלו הופך להיות האושר שלנו.

      מהדוגמאות הללו אפשר לראות כיצד בנסיבות מסויימות אנחנו מסוגלים לפעול למען האחר, לכאורה מתוך שכחה עצמית מוחלטת. אבל רק לכאורה, מפני שאושרו של האחר מסב לנו אושר, וברגעים כאלה אין התנגשות של רצונות. פעולה כזו היא בהחלט ביטוי של אגואיזם בריא, מפני שאין כאן איון וביטול עצמי, אלא הרחבה של גבולות ה''אני''.

      בניגוד לתורות מזרחיות שבהן האהבה קשורה קשר הדוק לביטול ה''אני'', שטיינר ראה באהבה את כוחו של ה''אני'' כשהוא שופע ועולה על גדותיו, ופורץ את הגבולות הצרים שלו.

      שימי לב, שכרגע הפוטנציאל הזה קשור בקשר הדוק לפונקציות גופניות כמו משיכה מינית וקשרי דם. בהכללה גסה, אפשר לראות במבט היסטורי שככל שחברה או משפחה היא יותר פרימיטיבית, רגשות האהבה של הפרטים באותה חברה יהיו מבוססים יותר על קשרי דם שבטיים אינסטינקטיביים, ופחות על אידיאלים והשקפת עולם מודעת.

      שטיינר חשב שלאדם, כשהוא מבין את החוקיות שהטביע הטבע ברגשות האינסטינקטיביים שלו, יש אפשרות לפתח אידיאלים מודעים שיתנו כיוון חדש לרגשות שלו.

      בתהליך הזה טמונה האפשרות של האדם להפוך מעבד לדחפים אינסטינקטיביים, לישות רוחנית מודעת לעצמה, הפועלת מתוך חירות פנימית אמיתית ולא מדומה.

      אני חושב שאם מנסים לקדם וליישם את האידיאל החברתי הזה, שעל פי שטיינר חלקים ממנו עתידים להתגשם רק בעתיד הרחוק, מבלי לנסות להבין את השקפת העולם הרוחנית המקיפה שהוא מהווה רק חלק ממנה, אז לא רק שנשארים עם אוסף קלישאות מת, אלא שבקלות אפשר להגיע לאידיאולוגיות שפועלות נגד חירות האדם ונגד האידיאל הזה עצמו, בדיוק כמו בחלק מהדוגמאות שהזכרת. אם נתעלם לרגע מהמקום שאליו צעד הקומוניזם, הרי שדרכו הייתה רצופה כוונות טובות :)

      לצערי, חלק מהכוחות שפועלים ליישם את האידיאל הזה אכן מנסים להפריד אותו מהתוכן הרוחני שלו.

      אני חושב שחלק מהתשובות לטענות המוצדקות שלך, אפשר למצוא בשתי הפיסקאות האחרונות של המאמר.

    • לגבי האגו והחברה הקפיטליסטית

      ציפי, 20/01/06 14:57

      הייי סיגל,
      אולי כדאי שתיקראי את הכתבה''השטן מצלצל פעמיים'',שם
      מבהיר רודולף שטיינר על איזה בסיס עובדת החברה הקפיטליסטית,המערבית בכלל.
      מקווה שכמה דברים יותר יובהרו.
      הרבה בנאה.
      ציפי

  • 3.

    מדהים! וגם כתוב מדהים.

    איילת, 19/01/06 19:31

    כמה הוא צודק, השטיינר הזה.
    איך שהחברה מסודרת היום זה ממש בלתי נסבל לרוח האנושית.

    • מסכים איתך, איילת

      שאולי, 20/01/06 09:01

      בוקר טוב :)

      • בוקר טוב גם לך שאולי-קינג :) (ל''ת)

        איילת, 20/01/06 10:38

      • לשאולי

        סיגל, 20/01/06 19:30

        שאולי

        כתבתי לך אתמול התנצלות בכתבה על מחשבות על חשיבה ומשום מה היא לא פורסמה.

        נראה שהיתה אי הבנה ביננו.

        סליחה.

        • עם כול הכבוד, ביני לביני לא היתה שום אי הבנה :) (ל''ת)

          שאולי, 20/01/06 21:16

    • איילת, שאלה

      רוזנקרנץ, 20/01/06 21:19

      מה את כבר יודעת על הרוח האנושית, שאת כבר מחליטה וקובעת בביטחון עצמי רב שכזה, שהחברה אינה מסודרת לפי אותה הרוח.

      מה זה הרוח האנושית? מושג מופשט וחסר כל ביסוס מדעי. הכל מילים שעפות ברוח בתערובת של פילוסופיה. הכל טוב על הנייר אבל לא בחיים.

      • אני יודעת על הרוח האנושית שלי לפחות,

        איילת, 21/01/06 05:30

        שהיא שואפת לחופש להחליט ולבחור לעצמה באופן מוחלט ושאינה סובלת כל כפייה שהיא, בטח לא כשהכפייה מתחפשת ליפי-נפש ולאידיאולוגיות דמגוגיות.

        ועוד אני יודעת, שהרוח האנושית שלי מסרבת להיות תלויה כ''כ בשרירות הלב של מקבלי החלטות על איך ייראו חייה בגופי, ושאין לה היום אף חברה אנושית אחרת על פני כדור הארץ שהיא תוכל לבקש ממני לברוח אליה כי שם יחשבו על טובתה ורווחתה.

        זה מה שמאפשר לי לקבוע בביטחון עצמי רב שהחברה אינה מסודרת לקורת רוחי. יותר מזה, אני סובלת מאוד מהמצב שאני נאלצת לחיות בו וממה שאני רואה סביבי, שאינו תואם שום חופש וכבוד בסיסיים ללא תנאי שמהם זכאית הרוח האנושית ליהנות.

        לכן, באין ברירה, הרוח האנושית שלי מתחבאת, משחקת את המשחק החיצוני, ובמסתרים מרשה לעצמה את כל החופש האפשרי, חופש הרוח מהמוסכמות החברתיות המופלצות והמגוחכות שמקיים עדר עצום של עיוורים ושוטים.


        ומה אתה יודע על מה שאני יודעת על הרוח האנושית, שקבעת שאני לא יודעת הרבה? את שאיפותיה הכמוסות הבסיסיות של הרוח האנושית ואת טבעה מרגישים, לא ''יודעים''.

        יש לי תחושה שאת מה שאני כבר שכחתי על הרוח האנושית אתה לעולם לא תדע.

        • ועוד על הרוח האנושית

          איילת, 21/01/06 06:11

          לא יודעים על! הרוח האנושית לפני שיודעים אותה! ובשבילי, הלגיטמציה לקיומה לא זקוקה לשום ביסוס מדעי חיצוני.
          אתה רק צריך להקשיב למה שהיא לוחשת לך באוזן (ואם אתה לא מקשיב, היא בועטת לך בבטן).

  • 2.

    עוד כתבה חשובה של י''ל, והפניה לאתר בנושא

    נגזר שלישי, 19/01/06 18:30

    פעילים למען חברה אזרחית בישראל.
    מידע, מאמרים וקישורים בנוגע לתלת-מגזריות והמבנה החברתי המשולש, ראו כאן:
    http://www.civilsociety.co.il

  • 1.

    הכתבה היא אוסף של גיבובי שטויות פילוסופיות, חסרות טעם ובסיס (ל''ת)

    פילפל שחור, 19/01/06 18:21

    • בתגובתך פלפל אהבתי את הנימוקים המבוסים (ל''ת)

      דניאל, 19/01/06 22:12