אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים - זכרונו לברכה. הוא היה רומני שאהב לבשל ולאכול, וגם ללכת למסעדות. בילדותי הוא לקח אותי למסעדה רומנית אחת בה הגישו סטייקים בצלחות עגולות מעץ, עם מנת צ'יפס, ובצד גם מלפפון חמוץ תוצרת בית.
בבית, אבא תמיד עשה לי ממליגה, בורשט טוב (עם הרבה מלח לימון) , וסטייק לבן שטוגן במחבת.
ברקע תמיד נשמעה מוסיקה רומנית - ג'יפסית כזאת, עם הרבה קצב ושמחת חיים.
במרפסת (בבלקון) תמיד היה שם כרוב חמוץ, שתכף יהיה מוכן לאכילה - ואת המיץ החמוץ שתיתי כמו ילדה גדולה.
אבא אהב גם קפה טוב, וגם להפוך אותו ו''להגיד עתידות'' מכל השבילים שנוצרו בספל - החברים הרומנים שלו תמיד התלהבו.
הוא גם קרא Viatza Nuastra
כל יום שישי, ותמיד ידע לסכם ש''כולם גנבים''
היום כשאני ילדה מאוד גדולה, אני עדיין מתגעגעת לאוירה הרומנית, והכתבה שלך הביאה אותי הביתה.
תודה רבה לך, דני.