ביום ראשון, כ"ד בטבת, ה-1 בינואר 1837, בזמן תפילת המנחה, זעזעה רעידת אדמה חזקה את העיר צפת וכן את העיר טבריה, והחריבה אותן. בתים רבים קרסו בשעת הרעש ונחרבו על יושביהם. ההרס והחורבן הועצמו על ידי שורה של גלי צונאמי שעלו מתוך ים כנרת. היהודי בן התקופה, ר' מנחם מנדל מקאמיניץ מעריך את מספר היהודים ההרוגים בטבריה ובצפת באלפיים ועל כך יש להוסיף פצועים רבים. על פי דיווחי הפחה הטורקי, מספר הנספים בצפת היה בין 1,700 ל-1,800, ובטבריה כ-600. בין ההרוגים היו ר' אליעזר מסלונים, ר' יוסף מטשורטקוב, ר' דויד מוויסקה דליטא, מחסידי צפת בעת ההיא, וכן מנכבדות הקהילה הגב' שרה בת רבי יהושע ממינסק. השורדים עשו מאמץ גדול להביא את המתים לקבר ישראל.

רק שנתיים אחרי...כמובן