ישנם שני סוגי חיסונים כנגד נגיף הפוליו - חיסון הסבין שרובנו זוכרים מכיתה א' שניתן בטיפה מרה, שמכיל נגיף מוחלש וכיום כמעט ולא משתמשים בו בישראל מכיוון שהיו לו תופעות לוואי כאלה ואחרות שלא הצדיקו את הסיכון ככל שמספר החולים ירד עד ל0, כולל האפשרות שבאנשים מסוימים הנגיף המוחלש יגרום למחלה, למרות שזה דבר מאד נדיר, אבל זה משהו שמאד מפחדים ממנו. החיסון הזה נותן הגנה גם ממחלת הפוליו וגם במידה רבה מהתרבות של הוירוס במעיים, שזה המקום שבו הוירוס מתחיל ולכן באוכלוסיה שבה יש נוכחות גבוהה של נגיף הפוליו נוטים יותר להשתמש בו על מנת להדביר את הנגיף מהביוב. החיסון השני לעומת זאת, הסאלק (שהוא גם החיסון הראשון שנוצר) ניתן בזריקה ומכיל וירוס מת, שאינו יכול לגרום למחלה מכיוון שהוירוס מומת בצורה אגרסיבית מאד שלא מותירה מקום לספק. גם הוא מספק הגנה מצוינת בפני מחלת הפוליו, כלומר מהשיתוק, אבל נוכחותו לא מונעת התרבות של הוירוס במעיים, אולם הוא לא מצליח לצאת משם לזרם הדם כיוון שהוא מחוסל ביעילות על ידי מערכת החיסון, עד שההדבקה מסתיימת והוא נעלם כליל. בזמן הזה הנשאים מפרישים כמויות גדולות של הוירוס למערכת הביוב ואם מסיבה כזאת או אחרת מישהו בא במגע עם הביוב הזה כתוצאה מזליגה למי השתיה למשל, הוא יכול להדבק. לכן משמשים בחיסון הזה, שהוא הרבה יותר טוב מבחינת פרופיל תופעות לוואי, באוכלוסיות שבהן מחלת הפוליו נדירה וכבר שנים שלא היה חולה, וגם המצאות הנגיף בביוב היא נמוכה מאד עד אפסית. אני לא יודע באיזה חיסון משתמש משרד הבריאות על מנת לחסן את האוכלוסיות באיזורים שבהם נמצא הנגיף, כיוון שאם הנגיף באמת מצליח להרים ראש אז צריך להלחם בו בכל הכוח, וחשוב לזכור שלמרות שיש יותר תופעות לוואי לחיסון החי המוחלש, הן עדיין הרבה פחות מסוכנות מהדבקה בוירוס, ויש הרבה אנשים שמערכת החיסון שלהם תתקשה להדוף את הוירוס, למשל מושתלי איברים שלוקחים תרופות מדכאות חיסון ולכן המצאות של נגיף בביוב ברמות גבוהות היא דבר מדאיג והורדתה היא דבר ראשון במעלה, וכמו בכל מחלה, רמת חיסון גבוהה של האנשים הבריאים מגנה על אותם אנשים שרגישים יותר למחלות, כמו מדוכאי חיסון, נשים בהיריון, ילדים קטנים ואוכלוסיה מבוגרת שחיסון שלהם לא אפשרי או לא יעיל.