פני הבית


חברתנו המבצעת קופרטורות (ציפוי) לקירות וריצפות מחומרים המיוצרים על ידינו והמותאמים לאקלים הבנייה ולתוצאה הרצויה על פי הלקוח
החומרים מיועדים לקירות ורצפות מעוצבים על גבי התשתיות כגון אבן , שיש , קרמיקה , עץ ,ברזל ,בטון , טיח ,שליכט לבן , שליכט צבעוני ועוד ...החומרים מתאימים לשימור ותשתיות קיימות .עבודה החוסכת זמן , לכלוך פינוי פסולת וכו , חדרים רטובים אמבטיות וכו ...משטחי שיש ,כיורים והכל בטקסטורות מיוחדות וייחודיות בלעדיים לפני הבית .

בנוסף לטקסטורות הרבות כגון –קליפת עץ אלון – דרגנוע – עור ועוד ...
חברתנו מבצעת הטבעות על לוחות שלמים או חלקים של דוגמאות וינטאג' מדהימות ומקוריות אשר יובאו מאירופה .וכן הטבעות על פי בחירת הלקוח וברצונו .

בכבוד רב פני הבית
שי קובלסקי
שי – 0525258506
משרד – גולו – 0525258506
מייל – pnebait@gmail.com
מושב קלחים 212

בעלי גילה את הקונצרטה לפני שנתיים - גילה שהחומר עוזר לו להספיק בשעתיים מה שלקח לו
לסיים כמעט שבוע ימים.

התרופה אינה פוגעת, אינה מזיקה לאורך זמן ולזקוקים לה - היא משפרת את איכות החיים בצורה רצינית.

האם נראה לך שזה לטובת הילד פעילות כזאת שמצריכה יציאה מהשגרה?
סביר להניח שיהיה לו קשה והוא יאבד את הריכוז וסתם יתסכל את סביבתווזאת תהיה חויה שלילית עבורו.
את צריכה את זה רק בשביל האגו *שלך*?
תחשבי גם על טובת הילד.זה חלק מ"המחיר" של הבעיה הזאת ואין מה לעשות.
ההתנהגות שלך גם מראה על חוסר בגרות...
מה זה לעזאזל לעמוד באמצע הכביש כמו ילדה קטנה??

עם כל הצער, ילד אחד יכול לפגוע בחינוך של כיתה שלמה. לא הוגן ולא מוצדק.

אין תקציב לחינוך, אין תקציב לקידום ילדים עם מוגבלויות, יש רק "תקציב" לאפרטהייד (הצגות וטיולים ל"נורמאליים", שעמום לבעלי המוגבלויות).

בינתיים שטייניץ מרוויח טוב וכך ירוויח גם ממלא-מקומו יאיר היהיר לפיד.

יש לי בן שסובל מאותם התסמינים שתיארה האם. גם לי יש בן עם הפרעות קשב וריכוז, ולצערי הרב, עם כל הכאב, למדתי לשלם מחיר יקר.
הבן שלי מתפקד על ריטלין. הוא קופצני ואנרגטי ולא ניתן ללמוד בשיעור אם הוא לא תחת השפעת התרופה. כאשר מדובר בטיולים או הצגות, הבן שלי לא מצטרף. זה מעציב אותו מאוד, אבל למדתי בכאב ובעצב, כי עדיף שהילד לא יהיה שם, אם ברצוני שהילד ימשיך ללמוד בכיתה.
לצערי חוויתי אירוע שכזה עם בני. נסענו להצגת תיאטרון לילדים עם שני אחיו הצעירים ממנו. באמצע ההצגה, הילד החל להראות סימי אי שקט, שהובילו להפרעות להצגה. השארתי את שני הילדים עם אמם ויצאתי עם הבן החוצה. שארית ההצגה - אני לא מכיר. אני רק יודע שהרווחתי מכך ששני אחיו יכלו לראות את המשך ההצגה. באותו הרגע הבנתי את העומס על המורות, שנדרשות להתמודד עם ילדים רבים ועם ילד כזה שהוא כמו עשרה ילדים מרעישים. למען הישרותו בבית הספר, בני לא מצטרף לפעילויות ממושכות ולא במסגרת כתלי בית הספר. בני עצוב, אך מה אעשה ? יש מסגרת אחרת ? אין. לפחות הוא עם חבריו רוב היום.

הרי הילד והאמא בעצמם אומרים שהוא לא יכול לשבת יותר מחצי שעה.

ומה בדיוק תעזור סייעת צמודה, אחרי חצי שעה היא תוציא אותו לחצר לשחק כדורגל? מה הוא בדיוק יפיק כך מיום הלימודים?

איך בדיוק הילד יכול להיות במסגרת רגילה, עם או בלי סייעת, אם הוא לא יכול להתרכז יותר מחצי שעה?


מאחלת לאמא ולילד להצליח למצות את כל מה שהם זכאים מקופת חולים ומהעיריה - טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטר מומחה להתאמת התרופה, ריפוי בעיסוק וכו'.
אין ספק שזה יוביל לשיפור.
לצאת בהאשמות לעיתונות לא יעזור.

הילד ילמד בכיתה קטנה,עם מורים ומערכת שיכולים להתמודד עם צרכיו.חבל על הילד.מ ערכת החינוך הרגילה לא מסוגלת להתמודד עם חריגים בעיקר בתחום המשמעת.עם כל הצער לפעמים ילד אחד היפרי יכול לחסל שנת לימודים לכיתה שלמה לכל השנה

כל כיתה במדינתנו הופכת 30 תלמידים נורמליים לשבויים של הלא נורמלים והמופרעים.לכל מופרע או חריג מוצאים תרוץ למה הוא כזה ומדוע כולם מסביבו הם האשמים בחריגותו.
כך יוצא החשק לכולם ללמוד וללמד ולהינות.