איה המחאה החברתית האותנטית, היכן רגישותנו ההומניסטית? איה כל אותם חולמי חלום, איפה דורשי תיקון והיכן שוחרי השלום? כשהמצוקה מכה בעצמה חזקה על כל יושבי עוטף עזה אנשי הדרום? מזה עשור שנים ויותר שדרות מוכת גראדים וקסאמים,שופעת הבטחות של ממשלות, שרים רוה''מים ואח''מים,להפסקת ירי הטילים מבית היוצר של שכננו העזתיים,אך הנזקים רק מצטברים: נפשיים, כלכליים וחברתיים.
נשים וטף, בחורים גם זקנים למודי סבל וזוועי חרדות,והממשלה כמעט על כל שריה בדיונים, בהפחדות... ובועדות ובאין תועלת והרתעה, ממשיכים טילי עזה להגיח ממרום, להרוג ולאיים לא רק על שדרות - אלא על כל יישובי הדרום.ראש העיר, בוסקילה עשה מעשה, שבת רעב מול משרדו של ביבימיאו, שמא יקשיב ויתרצ להגדיל את מענק הביטחון לשדרות, כי אין אוויר עוד בחזה, ולא היה בקרב רוה''מנו המיודע, וחבר צריו לא תומך ואין פוצה, והרי אין מפתיע שביבימיאו לא השתנה, תמיד היה מנוכר כזה,בעוד הוא וחגורת ממשלתו משמינים, העם ממשיך להיות רזה.רק אחרי שהתמוטט, הרגיש רוה''מנו איום על משרתונחלץ, לא בדיוק למצוקת שדרות אלא מתוך דאגה לכסאו.