בכל פעם אני נפעם מחדש מהתייחסותם של אנשים דתיים לאבדן מול תחושת הכעס והנקם של כולנו במקרים דומים.
כולנו ראינו את הכעס המוצדק של הורי לי זיתוני למשל, אבל אני גם זוכר את החיבוק החם שהעניק האברך הצעיר ששרד לבדו תאונת רכבת לנהג שגרם למותה של כל המשפחה.
שלא נדע צער.
הוא היה הופך את העולם שינמקו בכלא כאילו שזה יעזור לו להחזיר את הבן חזרה והנה אדם עדין נפש שיודע שזה לא יעזור לאף אחד שהם יכנסו לכלא והתגבר על עצמו והצליח לסלוח לאנשים הללו מכל הלב פשוט מעשה אצילי הלוואי שכולם {כולל החילונים} ילמדו ממנו איך להתעלות על עצמם ברגעים קשים