הראשון מלפני שנתיים, הגעתי עם הילדים לפארק הירדן, המקום נראה פסטורלי כתמיד.
חזרנו מטיול ארוך בשטח, הקמנו את האוהלים, פרשנו ציוד, הלכנו למקלחת ואז התברר לנו שעל המדשאה הולכים לעשות שתי מסיבות עם ציוד הגברה מקצועי.
שכבנו בתוך האוהל ואפילו לשמוע אחד את השני לא יכולנו. השגתי את הטלפון של מנהל הפארק, התקשרתי אליו הביתה והוא הסביר לי שמדובר במסיבות של חיילים אז זה בסדר..
במסיבה הקרובה הסבירו לי שהם חייבים להגביר את הווליום כי אחרת הרעש מהמסיבה השניה בפארק יפריע לריקודים שלהם.
התקשרתי למשטרה, הם אמרו שמבקומות פתוחים הם לא מוכנים להתערב.
סיפור שני מלפני שבועות ספורים, שוב יצאנו לטיול, החלטנו לישון בחורשת טל.
שוב הכל נראה נעים ופסטורלי עד שהתמקמו לידינו חבורה נחמדה של ערבים צעירים. השמש שקעה והם התחילו בחפלה. האחד צועק בקול כוחו קטע משיר והשאר מחרים ומחזיקים.
דוקא היה יכול להיות נחמד אם לא היינו עייפים ורוצים לישון דוקא בלילה.
בשני המקרים מדובר במקומות מוסדרים, בתשלום, עם הנהלה שפשוט מסרבת להתערב.
אנחנו אוהבים לישון בטבע אבל קשה להאשים אותנו שלאט לאט אנחנו מגלים חיבה למלונות.