מקריאת הטור אני מבין שהיתושים הארורים האלה, שהורסים לי את הלילה (טוב, יתושות. היתושים סתם עושים רעש, הנשים שלהן מוצצות את הדם. מוכר למישהו?) מגיעים מהמעמדה של מדענית מרושעת. אתם יודעים מה, זה נשמע הגיוני.
בעצם, יש הרבה דברים זדוניים בקיץ. החום, הלחות, הילדים המעצבנים שבחופש. מעניין מי עומד מאחורי הקונספירציה הזו.

אוי, אני פתאום נזרק לנעורים שלי. איטו אבירם עיצב את חיי עם ספרו ''יעל ואני''. כמה שנים חלפו מאז? הפסקתי לספור. ולמרות שכבר מזמן אינני ילד (אם כי יש כאלה שנשבעים שנותרתי כזה), אני עדיין זוכר את האהבה האמיתית של איטו ויעל.
אז טוב שחזרת, איטו. תמיד נעים להיזכר. תמשיך לכתוב כמו שתמיד ידעת.

כמה מהנה לקרוא את איטו אבירם, האיש שגדלתי עליו וקראתי בשקיקה כל מילה שכתב בסיפוריו ובכתבותיו. אפשר להגיד שזמן השרון הפתיעו עם שחקן הרכש. אני בטוח ששני הצדדים ייצאו נשכרים. איטו, כיף לקרוא אותך.