עצמון כתב נהדר על תרומתה שלא תסולא בפז של הצוללת למוזיקאים הירושלמיים אבל הלכלוך האמיתי נשאר על חדר העריכה כנראה.
כמוזיקאי ירושלמי בהווה ובעבר הצוללת הייתה מקום שאותו פקדתי לא מעט, משני צידי המתרס. הדס מקסימה ועושה הכל למען האמנים אבל בסופו של דבר יש דברים שלא בשליטתה, כמו למשל הסכום שאותו הם מבקשים מאמן צעיר שרוצה להופיע שם (וצריך בפועל להביא 50-60 אנשים במחיר מלא כדי לעמוד בהתחייבות מולם).
או למשל חדר החזרות שלהם שכבר שלוש או ארבע שנים מגבר הבאס שלו מקולקל למחצה ומקשה על בסיסטים להתאמן.
אפרופו חזרות, אם הניהול היה כל כך מוצלח, איך יכול להיות שלפני כמה חודשים, כשהם עברו לנוהל של תשלום לפני החזרה, אמר לי הבחור הנחמד שקיבל את פנינו שהנוהל החדש נוצר בגלל שהצוללת צברה חובות של מאות אלפי שקלים מאנשים שפשוט לא היו משלמים לה?
בקיצור, עד שיקום מקום אמיתי שיהיה בית למוזיקאים ירושלמים, אני ממשיך לנסוע פעמיים בשבוע לתל אביב כדי להתאמן ו/או להופיע.