איש אינו יכול לשפוט את קסטנר שפעל בתנאים בלתי אפשריים ובזמנים קשים מנשוא להצלת יהודים. בזכותו לניצולים רבים יש היום ילדים, נכדים ונינים - משמע שבזכותו ניצחנו הלכה למעשה את הצורר הנאצי. אל תקלו ראש בדבר. במקום לילל ולקונן ולראות את כל עמנו מושמד עד היסוד - הלך האיש בגיא ההריגה תוך סיכון חייו שלו והציל רבים מספור, נכון יש כאלה שלא זכה להציל, אך לא כי לא רצה בכך אלא משום שלא היה בידו האמצעים לבצע הצלה בסדר גודל שכזה. אני לא מאחל לאף אדם לעמוד בדילמה שניצבה בפני קסטנר, דילמה בלתי אפשרית בין שמד מוחלט והצלה חלקית. לטעמי, האיש שדמו התבוסס על מדרכות ת''א הוא לא פחות מקדוש מעונה, קורבן נוסף של השטן הנאצי. יהי זכרו של קסטנר ברוך לעולמי עולמים ומנוחתו עדן!

ואילו אנו טרם השתחררנו ממלכוד עצמנו ועודנו נוהגים לפי הכלל:
אם תצא ולא תחזור – גיבור תהיה;
אם תצא ותחזור – תישפט;
אם תשב ולא תעשה – תשפוט;
ואולם העם הזה יוסיף להתקיים אם תמיד יימצאו לנו כאלה שיאמרו: מי ילך אם לא אני? והם ילכו בדעתם, שאם יחזרו – אולי יישפטו בידי אלה שלא הלכו

כמי שאביו היה נוכח בשיחות ההרגעה של קסטנר בועדה היהודית בבודהפסט כי לא יאונה ליהודים כל רע וצריך לזכור כי זה כבר היה כמעט בסוף המלחמה היהודים לא עשו כלום על מנת להציל את עצמם, יש כאלה שאצלם קסטנר שרוי במחלוקת ויש כאלה שלגבי דידם הוא רוצח , בכל מקרה חברי מועצה נכבדים בחיפה, אנה גם אם אתם חושבים שחובה להנציח את קסטנר תמתנו קצת תנו לנו להסתלק מהעולם הזה ואז תעשו מה שאתם רוצים.
תודה .

גם בטרבלינקה שנמסרה שלמה עם היהודים שבה לרוסים.

בכל אופן, גם אם הדרך היתה בעייתית, קסטנר עשה את שעשה מתוך רצון להציל יהודים רבים, ולא רק בני משפחתו, מכיוון והמשיך גם אחרי עניין הרכבות.
קסטנר לא היה לבד, והוא ייצג את הממסד בארץ באותה תקופה. הוא שימש כפקיד מייצג של היישוב ולא יותר.

ובלי גבורה וסכנה וחזרה לתופת משוויץ

בושה לנאו נאצי בוגד להקדיש גן ! אולי השלב הבא גן יודנרייך ? או גן השאהידים !