ופתאום?
את כל כך כל כך מקנאה?
שהיא מתחתנת?
שהיא סיפרה/מספרת לאחרים ולך לא?
שעד שקיבלת את ההזמנה לחתונה שלה לא ידעת כלום?
את פגועה, את נוטרת?
ומתחרטת? למה לא ידעת גם את להיות קצת קהל בשבילה? הרי היה מגיע לה שכן תהיי.
היה מגיע לה שגם את באמת תקשיבי לה, וגם: אם היית מוכנה קצת יותר להתאמץ כדי לפעמים להיות לה קהל, היום לא היית פגועה כך.
פתאום גילית? שגם לה יש סיפורים?
פתאום הבנת? שלא היית לה כתובת? עכשיו צריך להיערך מחדש, עם המחשבה החדשה שאולי היית חברה לא כל כך טובה? אולי אפילו קצת כפוית טובה?
בוודאי מאוד חד צדדית.
אולי תמיד קינאת מאוד?

ופתאום?
את כל כך כל כך מקנאה?
שהיא מתחתנת?
שהיא סיפרה/מספרת לאחרים ולך לא?
שעד שקיבלת את ההזמנה לחתונה שלה לא ידעת כלום?
את פגועה, את נוטרת?
ומתחרטת? למה לא ידעת גם את להיות קצת קהל בשבילה? הרי היה מגיע לה שכן תהיי.
היה מגיע לה שגם את באמת תקשיבי לה, וגם: אם היית מוכנה קצת יותר להתאמץ כדי לפעמים להיות לה קהל, היום לא היית פגועה כך.
פתאום גילית? שגם לה יש סיפורים?
פתאום הבנת? שלא היית לה כתובת? עכשיו צריך להיערך מחדש, עם המחשבה החדשה שאולי היית חברה לא כל כך טובה? אולי אפילו קצת כפוית טובה?
בוודאי מאוד חד צדדית.
אולי תמיד קינאת מאוד?

מזכיר את ה''סיפורים'' הקצרצרים במעריב לנוער. לא אמין, לא מרתק ומתאים לבהות 10.

או שהיא הייתה מאוהבת בתיכון באותו אחד שהיא מתחתנת איתן עכשיו!?

הכתיבה שלך נעימה לאוזן אפילו ששומעים אותה דרך העין

מלבד ה''אני ואני ואני'' שחייב להכנס משום מה בסיפור שאמור להיות על אנשים אחרים, מה בעצם רצית להגיד?

מה בדיוק סיפרת מעניין על אדם אחר או על משהו?