בסוויטה לבד ובלי מקקים.
בוא נתרגם לכם את הכתבה:
הגברת לנקרי הביאה את הילד שלה למחלקה (היה משעמם בבית). המקרה לא היה דחוף, אבל היא התעקשה לאשפז אותו. התורן האומלל, כשעשרה חולים מחכים לו, נשבר ואישפז אותה, כי לא היה לא זמן להתווכח.
במחלקה, אמרו לה בצדק, שהבן שלה לא דחוף ואין שום סיבה שייקח את המקום של חולים אמיתים.
אבל לא, גברת לנקרי לא הביאה את הבן שלה בשביל להיות בפרוזדור, אז היא הקימה צעקות. ועוד איזה צעקות.
טוב, טוב, רטנו הרופאים, והוציאה את מרים חולת הסרטן (שהתברכה בכוחות נפש שלגברת לנקרי לעולם לא יהיו) לפרוזדור. העיקר שיהיה שקט כבר.
אבל גברת לנקרי בשלה - מה זה פה ג'וקים? ני רוצה תנאים! למה לא מטפלים בג'וקים מיד. אני מתכננת פה בילוי ארוך!
מארה עלייך גברת לנקרי ועל שכמותך.
תתבייש לך שמעון איפרגן, שאתה תמיד נותן במה לקוטרים הנצלנים של החברה.