עסקתי כעשרשנים ביצירה פלסטית כדי להעביר מסר תרבותי ולמחות על שפלות באחד ממגזרי החברע הזאת. בעשר אצבעותי הקמתי ארבע תערוכות- כמובן מול גיחוך הפשע המאורגן השלטוני וברור שבהיותי קשור לגורמים מקדמי אמנות מוחה בחו''ל חפצי, במחסן ולאחר גירושי בגלל גדול השדים ועיסוק בכשפים- נאלצתי לפנות את התכולה לביתי כולל עשרות עבודות מוכנות והרבה ניירת אישית, ספרים ותיעוד עיתונאי של עבודתי. ברור שהכל היה רחוץ, מחוטא ומרוסס שהרי לא אספתי אשפה ואלבומי תצלומי וההדים שעבודתי זכתה להם, מעבר למסך החומוס העידו עליה. נקלעתי למצב של חוסר נוחות קיצונית לעצמי אבל לא הפרעתי לאיש. האופן שבו העבודה נהרסה בפוגרום, בלי התחשבות, ללא סובלנות, באכזריות ל סתימת פיות, בנבחנות של כלבה שוטה בעלת תואר רביעי והזעזוע שמרתק אותי למיטה- אדם שלא הציק לאיש ואשר הסביבה פעלה מתוך הסתה בהמית. עולם יצירה נגדע וההדים באתרים נחשבים מעבר לים? ישנם אנשים שמתעללים בסביבתם אבל לצערי החוק מתגלה גם כחוקן אימים השופך מעיו של אדם ומציג את החברע בה הוא חי כגסת רוח, פרועה, צרת אופקים ומתנפלת במנטליות של עליהום זול, אל דאולה מענא.,כל המון ככל שדי..