הרי בעוד כמה שנים לא ישתלם יותר להסתובב עם סירה בשטח ולתפוס שניי מושט מורעלים וחצי קרפיון ביום עבודה. על שני המושט אפשר לקבל כמה שקלים ועל חצי הקרפיון יקבלו רק את השאלה ''אדוני - מה עם החצי השני''.
הדייגים יאלצו ככה או ככה לכתת את חכותיהם לאתים ורשתותיהם למזמרות.
ואין מה לרחם עליהם! הם בעצמם תרמו רבות - בדייג מוגזם לכיליון הענף.
ובעוד כמה עשורים ממילא לא יישאר אגם בגודל המאפשר דייג בסדר גודל הרצוי לדייגים. ויוכלו להצטרף אליהם גם המלונאים של טבריה שיציעו ברכות שחייה במקום אגם - אבל מי ייסע עד טבריה בכדי לשכשך את רגליו בברכה? וזאת גם אם יגידו שאם נלך קילומטר לכיוון דרום מזרח נוכל להגיע לשלולית עם מים עד הפופיק.
והמסעדנים של טבריה יוכלו לעשות הסבה מארוחות של דג מורעל לחומוסיות, אבל גם כאן, לא יהיו הרבה קופצים על הרעיון ליסוע עד שם בכדי לאכול חומוס מקופסת שימורים כשניתן להגיע לאבו גוש ברבע מהזמן?
...