מר קניוק הנכבד,
תודה רבה עבור תרומתך העצומה לתרבות העברית המתחדשת, ובמיוחד על הספר הנפלא והמרשים ''תש''ח'', שקראתי בנשימה עצורה בשחוק משולב בדמע.

מקווה שתזכה במהרה בפרס ישראל.

שמרוכז רק בעצמו. כל מה שהיה פעם, כשהיית צעיר מתנשא, היה ממש נפלא. היום - כשאתה כבר זקן, אתה בדיוק כמו כל הזקנים - הכל, לדעתך, נורא ואיום.

עצוב, אבל נכון. ראיתם פעם קשיש שלא מאמין שפעם היה הרבה יותר טוב? המדינה, החינוך, הטעם של השזיפים, איכות הגרביים..ברור שהיה! הוא היה בן 20, קם כל בוקר עם זקפה, לא כאב לו כלום, היו לו חלומות, העתיד היה ורוד וצפן בחובו הבטחה גדולה - ומן הסתם, באופן הטבעי ביותר נדמה לו שהכל היה הרבה יותר טוב. יורם יקר, מהרבה בחינות תל אביב של היום עולה עשרות מונים על תל אביב של פעם. נסה לצאת מהתבנית המעייפת של 'מה שרציתי כל כך בצעירותי לא יצא'. אם היית צעיר היום - תל אביב היתה מצטיירת בעינייך, מן הסתם, כחלום מתוק.

יש לי תמונה בבית של אבא ז''ל שהוא מוביל חול מהים על גבי גמלים לצרכי בניה

נכבשה ונהרסה ע''י הציונים.
לא מאמין? תשמע חדשות בערוץ 2 ותחכים.