כשהייתי ילדה הייתי שכנה שלהם, אמא של אדיר היתה בעיני האשה הכי אלגנטית ויפה בעולם, ממש הערצתי אותה,היא היתה כל כך אצילית, הזכירה את הדודה מאלכס חולה אהבה.קראתי את הספר שלה בשקיקה כי זו היא ללא כחל ושרק,היא למדה באנגליה ובמשך כל שנות ילדותי היא היתה האישה האנגלייה מהבנין ממול לא ההונגריה כמו ההורים הגלותיים שלנו,ממש ליידי אנגלייה היא נראתה לי אז,אשה שאין בה שמץ של רוע רק שמחת חיים ואהבת הזולת, אם לתפארת.

הקטע שלא לשתף את בני הזוג בפגישה משפחתית-שבועית, נראית לי נועזת, שהרי בן זוג אמור להיות חלק אינטגרלי מהמשפחה. לדעתי, כדי שבן הזוג (שאינו מוזמן) יקבל בברכה מפגש כזה, עליו לבטוח לחלוטין בבן הזוג ומשפחתו.

ואחרי כל הראיון הזה איך קוראים לספר???
משתקף שהיא אישה מופלאה חבל שהמראיינת התמקדה ברוב הראיון באדיר

עלי והצליחי מריאן :)

הספר בטוח יצליח
ותודה ששיתפת