• 24.

    ריגשת אותנו ילדה יקרה, הכתבה הנפלאה שלך גרמה לנו לדמוע

    הרבה אבות גרושים שאני מרשה לעצמי לדבר בשמם, 05/08/10 20:58

    כי האהבה שלנו אל הילדים שלנו היא מאוד חזקה, והצורך הבל יתואר הזה להימצא בקרבתם, גם אחרי שנפרדנו מאמא שלהם, הוא כמעט כמו הצורך לאוויר , לאוכל...
    והחברה הקרה והמנוכרת לא מעניין אותה מהכאב שלנו.. מזונות , בזה מתבאטא הכל בעיני החוק..
    מזכירים לך : ילדים הבאת ? תשלם..
    וכמה כל אחד מאיתנו היה מעוניין לשלם, הכי הרבה שהוא יכול.. אבל אם הוא לא יכול ?. מה אז ?..
    האם בית המשפט יזרוק אותו לכלא , האם עדיף שילדיו יראו את אביהם בחוסר כל, מבויש , מושפל ?. ואיזה זכרון ייטמע בלב שלהם ?..
    איזה משקל עודף ומיותר הם יצטרכו לשאת בגינו של הניכור החברתי בו אנו חיים, שבתי המשפט קובעים לנו את החיים ? את קירבתינו לילדים ?. ובאיזו זכות למען השם ?..
    ולפעמים לאמא נשאר הכל והאבא נזרק בחור כל , לה יש עבודה מסודרת , דירה שהוא השאיר לה בשביל הילדים,..
    והוא פשוט נזרק לרחוב , אפילו כסף לשכר דירה אין לו, ובגלל שהוא עובר טראומה בגלל עצם הפרידה , הוא בקושי מסוגל לתפקד..
    ואז האישה הולכת לביטוח הלאומי ותובעת מזונות והביטוח משלם לה בנוסף למה שהיא גם כך מרוויחה
    ואז הביטוח הלאומי בא לתבוע ממך את ששילם, ירדוף אותך עד הקבר

  • 23.

    אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך (ל''ת)

    אבי, 22/07/10 16:24

  • 22.

    את מי זה מעניין?! למה נותנים לה פתחון פה בכלל?!

    דורית, 15/07/10 17:59

    מי זאת?!

    • אותי זה מעניין , לא טוב לך תעופי חתיכת חצופה (ל''ת)

      אבי, 22/07/10 16:23

  • 21.

    may you and your parents find peace and happiness (ל''ת)

    soon, 12/07/10 20:40

  • 20.

    במשיכת קולמוס הצלחת להחזיר אותי לימים קשים ... (ל''ת)

    יאיר תיבון, 12/07/10 11:49

  • 19.

    כתבה טובה ומרגשת

    אבי, 11/07/10 15:40

    זכורה לי הדירה הריקה אליה נכנסתי עם שני כסאות גן שהבאתי מהאוטו,
    שתי בנותי שליוו אותי ודאגו לי כמיטב יכולתן, אני לא ממש זקוק לעזרה, אבל התחושה הזאת שיש מישהו שרוצה לדאוג לך, להבין איך אתה מרגיש ולרצות להקל,,
    דיברנו לא מעט על התקופה הזאת, והתחושה שלי האישית היא שאבדן הקשר עם האישה, היתה חוויה שידעתי שאתגבר עליה באחד הימים,לא ניתן להשוואה עם הפחד שהקשר עם הבנות יתנתק.
    חוזק הקשר עם הבנות בעתיד, היה הדבר המציק ביותר, והפחד שהקשר עם הבנות ישתנה לרעה ולא 'יחזיק'.
    החזרת אותי בכתבתך לימים שהיו, ואני יודע שגם לאביך, ברגעים אלו עם כל הקושי, עם בת כמוך, הכל יהיה בסדר בסופו של דבר. תודה לבנותי.

    • עברתי גם אני חוויה דומה עם 2 בנותי, הן היו הרבה יותר צעירות כשנפרדנו

      משה, 05/08/10 20:34

      הגדולה 9 הקטנה 5 ..
      זה גיל בעייתי .. אבל הן, בניגוד לכותבת הכל כך רגישה והכל כך אוהבת , עד כי אי אפשר שלא להתאהב בה , באדם הנפלא שבה כוונתי, הו חוו רק רע בשנים הקצרות שחיו עד רגע עזיבתי.. נישוא לאמא שלהן היו באמת גהינום, והן לא חיו יום אחד מאושר..
      אז איך אפשר לצפות שהן צרגשנה את אשר מרגישה הכותבת ואת אשר אין ספק שהרגישו גם בנותיך בסופו של יום, כשהשנים עברו, והן חיו אותן במנותק ממני, לא רק כל ימי השבוע אלא גם במרבית השבתות.. למעט פגישות חטופות כאלה או אחרות בבתי קפה או על שפת הים.. אף פעם לא מעבר לשעתיים-שלוש , שרק גרמו לי להבין עד כמה קשה להשביע את הרעב הכל כך ממושך שהצטבר כל הזמן הזה שהתגעגעתי אליהן, רציתי לחבקן, להרגיש את חום גופן קרוב אלי, לשמוא את דיבורן והגיגיהן, לחוות חלק מהחוויות שהן עברו.. ותמיד-תמיד להיות אי שם , ברקע..
      לא , הן לא יבואו אלי לשטוף את הדירה שאני גר בה, והן לא תוכלנה להרגיש את האהבה החזקה הזאת שקיימת בין הכותבת לאבא שלה, הן חיו איתי כל כך מעט שנים, והיו אילו שנים כל כך מרות לילדות כל כך קטנות..
      אני מיוסר בנקיפות מצפון אין סופיות על העוול שגרמנו להן , אני ואמן

  • 18.

    מרגש מאוד ומבליט את צער הגירושין של הגברים (ל''ת)

    אלקזאי, 08/07/10 11:01

  • 17.

    קוראים לזה כיבוד הורים וכן, זה התפקיד שלנו (ל''ת)

    נינה, 07/07/10 10:40

  • 16.

    ההורים שלי לא גרושים, ועדיין עשית לי לבכות..

    לימור, 07/07/10 10:14

    מרגש :)

  • 15.

    איזה חמודה את (ל''ת)

    גיל רונן, 07/07/10 09:29

  • 14.

    איך אבא יכול.....איך

    גו'די, 07/07/10 09:26

    אני קוראת ובוכה.....איך אבא יכול להיתעלם מילדה שלו איך איך...הילדה שלי בת 13 יתומה מאב שחי את חייו אינו משלם מזונות אינו מעוניין בקשר איתה שמא תבקש ממנו כמה שקלים.... ברחנו הכי רחוק שאפשר ממנו לארץ מעבר לים....איך אפשר לקרוא ליצורים כאלה?....הוא חוזר בתשובה.... מחפש רבנים... עכשו הולך לשעורי קבלה.... מממן את הרב לייטמן אבל דמי מזונות לילדה אין לו.....שמא נקרא לו מפלצת? הילדה הקטנה שלי מרוסקת מתאבלת.....ונזכרת כל פעם מחדש בדמעות השמחה של אבא כשסילק אותנו מהבית....וכשעלינו על המטוס.....אבא מאושר מעצם הידיעה שלא יראה את הבת שלו ולא יצטרך לקנות לה אולי המבורגר פעם ב....שלא לדבר על שיחת טלפון להגיד יום הולדת שמח בבת המצוה של הילדה..... מפלצת אמרנו כבר?

    • life is not only MONEY - is the money central in ur life or ur ex? (ל''ת)

      mmmmm ....u talk too much about money, 12/07/10 20:43

    • כמה מילים לג'ודי.

      אני., 12/07/10 21:59

      זה מספיק גרוע לבתך שיש לה כזה אב. ואם את רוצה להמעיט את הנזק, אז תפסיקי לשאול איך אבא יכול.
      הוא יכול. זו עובדה.
      ואת צריכה ללמוד לחיות עם זה. לא להשמיץ אותו או לקרוא לו מפלצת, או לחשוב איפה הוא מעדיף לשים כסף.
      הבת שלך לא צריכה להיות מרוסקת, זה התפקיד שלך לחזק אותה.
      והדרך הכי טובה, היא בדיוק הפוכה.
      למזער את הנזק!! לא לדבר עליו רעות. לא לנסות להוכיח לה שאת יותר טובה, זה ממש גרוע עבורה.
      אבי עזב אותנו כשהייתי בת 19 אמנם, אבל אחי הקטנים היו ממש קטנים. אמא שלי, שסבלה ממנו לא מעט גם בחיי הנישואין, לא דיברה עליו רעות, היא אמרה לנו תמיד שאנחנו בוודאי אהובים גם אצלו, ושיקמה את חייה באופן הבריא ביותר.
      לכי לטיפול, את ובתך, תפסיקי להתעסק באיך הוא יכול. תהיי חזקה. מצאי לך חברות טובות, רק כך, תוכלי לפתוח בפרק ב' מוצלח, עבורך וגם עבור בתך!!!

  • 13.

    קראתי, הזדהתי. יורדות לי דמעות..

    משה, 07/07/10 08:41

    דווקא מהכיוון וזווית הראיה שלי כאב שאולץ לעזוב את הבית, לנטוש ילדים קטנים, לפרק תא ומשפחה, הכאב שחשתי מהכתיבה הנוגעת שלך, הורידו ממני דמעות שזלגו וזלגו. הפצעים שמעולם [אף בחלוף שנים] לא הגלידו, שבו לדמם ושבו ותבעו את מחירם.

    היכולת שלך להעביר תחושות באמצעות מילה כתובה, מדהימה ומרגשת.

    גם עבורי אבי הוא ה'משפחה' שלי.
    גם בחלוף שנים מאז גרושיי ושעות ארוכות של חקר והתבוננות פנימית איני יודע מה כאב לי יותר בהליך הגירושים - הצער שנסוב להוריי או המחיר האישי.
    הילדים סובלים ומשלמים מחיר בכל תצורה של המשוואה. להם אין מחיר ומבחינתי הם בכל הסיטואציה במצב של Loss Loss Situation.

    מקווה שאביך ואת תדעו לשאוב כוחות מהחיבור העמוק שבינכם. מנסיוני שלי, אין כח ואנרגיה מרוממת יותר מחיבוק/צחוק של ילדך שלך.

    מאחל לכם את כל הטוב שבעולם.

  • 12.

    לנעה היקרה

    ל.ג, 07/07/10 08:10

    התרגשתי מהתיאור ממש כאב לי פרידות הן דבר עצוב .

  • 11.

    ריגשת מאד (ל''ת)

    zazt, 07/07/10 07:54

  • 10.

    עצוב

    איסי, 07/07/10 04:34

    ואנשיםרגישים סובלים גם בשיגרה

  • 9.

    ) : נורא עצוב .... (ל''ת)

    שגית, 07/07/10 03:56

  • 8.

    רק מחזק את העובדה לנקבות אין לב (ל''ת)

    יואב, 07/07/10 03:09

  • 7.

    כל הכבוד לכותבת, כתבה מרגשת.

    אשה אחת, 07/07/10 02:52

    אין ברירה אלא להמשיך הלאה. מקווה שאביך ימצא עוד אושר בחייו.

  • 6.

    כל כך רגיש ועצוב. מאחלת לכולכם הרבה אושר. (ל''ת)

    ענת, 07/07/10 02:34

  • 5.

    נועה,ריגשת אותי..

    אני, 07/07/10 01:42

    ביום שאבא שלי עזב את הבית,לא הייתי בבית, ולכן לא הייתי שם כדי לקנות לו חלב ,ירקות או סבון..הכתיבה המרגשת שלך החזירה אותי לזמן המאוד לא נעים ההוא..הלוואי שהייתי יכולה להיות שם איתו בלילה הכי קשה שיש-הלילה הראשון לבד..

    אני לא מסכימה שיש משהו מוזר ב''מהפך התפקידים'' הזה.. ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו לא רק מפתחים עצמאות ויכולת להסתדר בעצמנו ,אלא גם מגיעים לתובנה המפתיעה שההורים שלנו הם לא רק ''אמא'' ו''אבא'', אלא בני אדם. פתאום(אם הייתה לנו ילדות מוצלחת) אנחנו מגלים את המגרעות שלהם, יודעים לשפוט טוב יותר את האופי של ההורים שלנו ולקטלג את האופי שלהם למילים מוצלחות יותר מאשר ''מעצבן''..

    גם ההורים צריכים עזרה, ולא בגלל שהם לא יכולים להסתדר בעצמם, אלא בגלל שאנחנו הילדים כבר יכולים לתת להם אותה. כל בן אדם עובר בחייו רגעים בהם הוא חווה טלטלה ועלול ליפול..ואנחנו, אחרי שגדלנו וגבהנו מספיק,יכולים לספק את הכתף עליה הוא יוכל להשען..

    • את בעצמך (ל''ת)

      מרגשת, 07/07/10 14:30

  • 4.

    וואו

    אני, 07/07/10 01:26

    את כותבת מדהים. ריגשת אותי

  • 3.

    תודה (ל''ת)

    אבא גרוש, 07/07/10 00:37

  • 2.

    כתוב היטב נוגע ללב, מציאות (ל''ת)

    אבי, 06/07/10 23:58

  • 1.

    עצוב

    שימרית, 06/07/10 23:52

    איזה עצוב

    ממש נשבר הלב

    אני מקווה שאולי בכל זאת יהיה לשניהם טוב גם אם בנפרד. עצוב