- 27.
- 26.
שושי, 10/05/10 19:03
- 25.
את מבקרת את הוריך שמשתפים אותך, אבל את משתפת את כל העולם בפרטים האישיי
שלהם, 04/05/10 09:07
המשבר והשבר של הנישואים של הוריך, כמו גם שאר הצרות שלהם, הם העניין הפרטי שלהם ולא של עם ישראל.
כשילדים הופכים למבוגרים הם מקבלים יחס של מבוגרים ואיתו גם עובדות החיים וגם קבלה שההורים הם לא סופרמנים ויש להם צרות וקשיים.
עצוב שאת מתלוננת על כך שהם משתפים אותך ולא מתייחסים אליך כאל ילדה קטנה, אבל עוד יותר עצוב שאת משתמשת בדברים הפרטיים והרגישים שלהם בשביל טור בעיתון.-
טל, 04/05/10 15:37
קודם כל, כל בן אדם צריך לשפוך את ליבו לפני מישהו. מה עושים כשבאים לפני פסיכולוג?הרי גם אותו לא מכירים, ולא רק זה, צריך לשלם לו אם הוא עוזר או לא. במקרה הזה, אולי אפשר ללמוד משהו מההרגשה שלה. אולי אנשים שעומדים להתגרש יקראו את זה, ויחשבו פעמיים. ואז אולי יהיו כמה ילדים שייחסך עליהם המשבר שעוברת הכותבת.-
אני חושבת שהיא דווקא רוצה ללמד אחריםרחלי, 06/05/10 08:43
-
-
- 24.
- 23.
טור נוקב. גירושי הורים קשים בכל גיל.
אירית, 29/04/10 08:02
- 22.
רץ יונה לי, 29/04/10 05:58
הפיתויים הקיימים כיום, החוסר בסובלנות של אחד לשניה או להפך, העקשנות לא לוותר אחד לשני , האהבה התליה בדבר כאשר התחתנו והכל היה יפה ונחמד ופתאום השתנה המראה או הכסף אזל או ההתנהגות השתנתה ועוד סיבות רבות גורמות לגל הגירושין, ושלא יספרו כי זה אינו פוגע בילדים וכי כאן גרה משפחה בכיף כפי שאני רואה על דלתות בעיקר של גרושות.
אם הינו עוצרים מנתחים לפני שמחליטים על הגירושין אולי הכל היה משתנה.
נכון שיש מקרים שאין ברירה אבל לפחות נטפל במה שיש ברירה.
- 21.
נשים אנוכיות להן בכלל לא חשובה המסגרת המשפחתית
אודליה גפני, 29/04/10 04:40
- 20.
אמא גרושה, 29/04/10 04:09
את איכשהו תפסת תפקיד של ''בת הורית''. בד''כ זה הפוך, אנחנו רואים את הילדים שלנו חיים את חייהם על הדבש ועל העוקץ, מחליטים, טועים, נופלים וקמים. כמו במקרה שלך, את צופה בהורייך, ואין לנו אפשרות למנוע מהם מלחיות את חייהם, אנחנו לא יכולים לעשות את זה במקומם... נסי לקבל זאת בהשלמה ובאהבה, יש נקודות שפל אבל תראי שהם יסתדרו. החיים הם בעיקר מפחידים ורוב רובם של הפחדים אינם מתממשים בעוצמות שיש להם בראשנו.
- 19.
תעלי בבקשה תמונות של הכפות רגליים שלך. תודה. (ל''ת)
תעלי בבקשה תמונות של הכפות רגליים שלך. תודה., 29/04/10 03:24
-
- 18.
פ.א., 29/04/10 02:44
טור מרגש, עצוב, מלמד על תחושת האחריות הכבדה שחשה בת במשפחה כזאת. חשוב לזכור שעם כל הקושי שיש בזה, כל אדם אחראי רק עד הנקודה בה תרם ליצירת המצב, ומאותה נקודה והלאה, האחריות היא של האדם האחר ששיחק תפקיד ביצירת המצב ובחר בתפקיד זה. לקיחת אחריות שלא שלו (ובמקרה זה, של הכתבת), זה אכן משא כבד מדי ולא תמיד הוא מרגיש שהוא בוחר בזה, אך כשהוא מבחין בכך, חשוב שינסה לזכור איפה הוא מסתיים ואיפה האנשים האחרים (הוריו) מתחילים ואיפה הקו שמפריד בין האחריות שלו לשלהם. אחרת קשה לו לחיות עם עצמו, שזו המשימה המאתגרת באמת, בחיים.
- 17.
- 16.
- 15.
אמר מי שאמר: אין זוג לא מוצלח. יש זוג לא מודרך....
כמה טוב ככה עצוב, 29/04/10 02:11
- 14.
- 13.
- 12.
רויטל מהנגב, 29/04/10 01:06
כאילו שאני זו שכתבה את המאמר הנפלא הזה. האמיתי.
אני בת 22 לפני הבת מצוה שלי הורי נפרדו, לא הלכו לרבנות מפני שמבחינתם הגורל לא הביא אותם מתחת לחופה. כנראה היהלהם יותר קל בגלל זה, אולי לא.
עשר שנים בבית הנאה של אמא, שבתות ןחגים בדירה השכורה של אבא.שתי בת מצוות זה גם טראומה, בעיקר שאצלנו נראה שלאמא יש הכל ולאבא אין כלום. עשר שנים לא דברו בינהם מילה. זה בטוח. לא בענייני כספים ולא בענייני ילדים. כשאבא הגיע לגיל חמישים לבד ואמא בת 43 לבד הם התאחדו ואנחנו הילדים שלהם שגדלנו בכינו מאושר. אני חושבת שגם הם הבינו שבחוץ לא הכל דבש. כמו ביחד...
- 11.
- 10.
- 9.
מתוקה ריגשת אותי במילותיך, הלוואי שתפילותיך
אתיקה, 29/04/10 00:27
- 8.
אולי כדאי לא להתגרש ולתת פרשנות אחרת לאהבה (ל''ת)
גירושין מרובים הורסים את החברה המודרנית, 29/04/10 00:22
- 7.
כדאי לקרוא את סיפורו של ש''י עגנון: פנים אחרות (בתוך 'על כפות המנעול') (ל''ת)
אחד העם, 29/04/10 00:12
- 6.
הרבה משותף וגם שונה. אולי לייסד פורום-תמיכה ?
תום, 28/04/10 23:57
אינני יודע עם הכותבת, נועה אסטרייכר, קוראת את התגובות לכתבותיה בכלל ולזאת בפרט. אולי מישהו שמכיר אותה אישית יביא את הדברים לידיעתה (אינני תל-אביבי, ועם 'זמן תל-אביב' היתה לי הכרות קצרה וממוקדת בנושא אחד בלבד). גם לי יש (יש. כלומר הן עדיין קיימות וקשות) חוויות קשות מהסיטואציה של פרידה מבת-זוג (קשר-הנישואין הפורמאלי טרם נותק) בעל כורחי (!) וכתוצאה מהחלטה וממעשה חד-צדדיים, לא שלי. תאורה של נועה מאד הזכיר לי כמה מהדברים שחוויתי אני ועדיין אני חווה (יום-יום !), ואת השלכותיהם על בנותינו ובנינו המשותפים. כי הפרידה לא היתה רק של בת-הזוג מבן-הזוג, אלא משמעותה בעצם היא פירוק המשפחה: ''הלי אתה בני, או את בתי, או לו ?'' וגם: ''אני רוצה את הנכדים לעצמי בלבד !'' ו''אם תהיה במקום X בזמן מסויים, אני לא, או שאני אבוא אז עליך להסתלק'' וכיו''ב. בהנחה שישנם עשרות מקרי-פרידה וגירושין בשבוע, אולי אלפים בכל שנה, אולי כדאי שיווצר 'פורום' שבו יוכלו הנדונים לגירושין להעלות את תאורי חוויותיהם/ן, את מסקנותיהם/ן, ועצות הנובעות מכך לאחרים שנקלעו למצב דומה. מי ירים את הכפפה ? נועה ? מערכת/הנהלת NRG ? 'זמן תל-אביב'-
לתום, 29/04/10 08:15
-
- 5.
שירה, 28/04/10 23:44
הי נועה,
גם אני תמיד הייתי ''המבוגר האחראי'' על ההורים שלי.
גם ההורים שלי התגרשו אחרי 22 שנות נישואים ולא מעט ילדים,(אחים שלי שהייתי צריכה לדאוג גם להם).
היה קשה, והמחיר ששילמנו היה רב!
אבל,
''הזמן עושה את שלו''
וזו לא רק קלישאה.
עברו מאד 13 שנה ,עדין זוכרים וכואב בחגים...
אבל מניסיון זה הולך ומשתפר!
ומתישהו את כבר לא חושבת על זה כל הזמן והחיים נכנסים שוב למסלול חדש ואולי אפילו בריא ומאושר יותר לכולם אז
תתעודדי!!יהיה טוב בהמשך:)
בהצלחה.
ו..כמעט שכחתי
את כותבת נהדר:)
- 4.
קוראת, 28/04/10 23:44
- 3.
פתחתי בחשש לעוד טור אדיוטי וקבלתי טור ככ נוגע ואמיתי. מבינה כל כך (ל''ת)
ומחבקת אותם ואותך, 28/04/10 23:37
- 2.
- 1.
אילאיל, 28/04/10 21:52