פשוט כואב הלב, מוות מיותר, של אנשים שנזהרו בכביש. נורא ואיום.

אבל בחיים אין פיות. בחיים צריך להיזהר בכבישים.

הסיפור משקף מאוד מעט ממה שנעם היתה, אי אפשר לתאר ילדה מדהימה כזו במילים. יערי הקטן היה ילד מקסים, רגוע, מלא בטחון.
אסתר ואפרת היו נשים מלאות שמחת חיים ורצון לעזור לאחרים, תמיד היו שם לעזור.
מי שקורא את זה עכשיו בטח לא מדמיין שדבר כזה קורה למשפחתו, אבל זה יכול לקרות לכל אחד. ''לי זה לא יקרה''- אין דבר כזה כשהחיים שלכם תלויים באחרים. אנחנו בוחרים חברים בחיים, במידה מסוימת גם שכנים. אנחנו לא יכולים לבחור את הנוהגים לצידנו בכביש. סעו בזהירות, עפ''י החוק, ואולי נצליח למנוע את המקרה הבא. לנו זה כבר לא יעזור.

הסיפור שלה כל כך מקסים.
אבל לא פייה, ולא גיבור על, לא עזרו לנעם ז''ל, לאחיה התינוק, לאמה ולסבתה, שנשרפו כולן חיים.
ליבי לאבא האומלל שלא יכול אפילו להתנחם בזה שיקירו מתו מוות מהיר.
לא שמעתי את זעקותיה של הקטנה, כמו גם לא את זעקות משפחת בן דהן - כהן (שביתם/ נכדתם שילת ז''ל נספתה בתאונה בה נספו 5 בני משפחה), אבל זעקותיהם מהדהדות אצלי.
כתבתי הרבה, למרות שבאמת - אין מילים מתאימות מול אסון כזה.

ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים.