ובלי כוונה להעליב..
ברור לי מה רצית לכתוב, אבל בגלל שאת חוששת לחשוף יותר מדי, זה יצא לא מדוייק.
רציתי, ניסיתי להזדהות, אבל לא כ''כ הבנתי על מה, כי איפה שהפוסט אמור להתחיל- הוא בעצם נגמר.

שמתי לב שגם בטור שמדבר על ההשמנה שלך, את מאשימה את אמא שלך בגישה שלה, וגם בטור שמדבר על הסבל שלך בבית הספר יש אצבע מאשימה לעבר ההורים.

אולי טור פומבי זו לא הדרך הכי נכונה לסגור חשבונות עם ההורים, ואולי גם ללמוד שמגיל מסויים אנחנו לוקחים אחראיות על הבחירות שלנו בחיים ועל ההתנהגות שלנו ומפסיקים להאשים את ההורים בכל דבר.

לפעמים זה פשוט את. לא ההורים שלך. לא החינוך שלך. לא הילדות ולא מה הפסיכולוג אולי כן יגיד או לא יגיד.