אחד החכמים, ר' ישמעאל בן סרתיאל שמו, העיד בפני ר' יהודה הנשיא על אירועים מיוחדים שאירעו במקום מגוריו: פעם אחת נפל ארז גדול מאוד, כך שעל רוחב הארז יכלו לעבור ששה עשר קרונות בעת ובעונה אחת. עוד העיד החכם דלעיל: עוף גדול ששמו ''בר-יוכני'' הטיל ביצתו תוך כדי מעופו ומחמת גודלה של הביצה, תכולת החלמון והחלבון שבתוכה גרמו לשיטפון ולטביעתם של שישים כרכים ושלוש מאות ארזים. שאלו התלמידים: איך יתכן שהעוף השליך ביצתו תוך כדי מעופו, הרי אין דרך העוף לנהוג כך, כפי שמשתמע מהכתוב בתנ''ך: ''כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה'' (איוב, לט; 13). כנף רננים: הוא העוף שבלשון חכמים נקרא ''בר – יוכני'', נֶעֱלָסָה: דרשו חכמים מילה זו בנוטריקון (ראשי תיבות) נ= נושא, ע= עולה, סה= נתחטא ויורד (לא מובן כיצד זה נוטריקון). משמע עוף זה כשרוצה להטיל ביצתו הוא יורד לארץ ומטילה בנחת כדי שלא תישבר, אך אינו מטילה תוך כדי מעופו מהשמיים. תשובה: האירוע הנדיר שהעיד החכם דלעיל היה בביצה שאינה מופרית ובכזו העוף ''בר – יוכני'' משליכה במעופו משום שלא יצא ממנה אפרוח, לכן אינו חושש שתישבר. ומהכתוב, שמשתמע ממנו שאין הוא משליך ביצתו ממרומים אלא מטי