של הרבה מאד חיילים, משפחות שכולות וציבור רחב שהוא אולי לא מגניב וביקורתי, אבל בהחלט הרגיש שחנוך לוין הגזים. אה, שכחתי, אין גבול לסטירה ולביקורת. בכל מקרה, ההחלטה היתה ראויה: יש הבדל בין לא לאפשר העלאה או לצנזר מחזה נועז, לבין הפקתו, מימונו, הרצתו, ואז החלטה להפסיק את המשך עלייתו על הבמה בעיקבות תגובות הקהל ותחושת עלבון. כתבתי על זה סמינר, המילים השכיחות ביותר בקרב הקהל היו: עלבון (בשלל הטיות), פגיעה, השתלחות, גידוף, בוז וחילול כבוד המת או השכול.