לשמחה לאיד אין מקום,כי כולם שוקעים יחד.
התפוררות החוגים לתיאטרון (ואמנויות אחרות, ומדעי הרוח בכלל ) באוניברסיטאות היא עובדה ידועה - שעוד תחקר ותילמד.
מה שתמוה - הוא שקברניטי החוג שלך מקבלים
בשביעות רצון את תפקיד התליין שנכפה עליהם.
כן אפשר פחות, אפשר לא מקצועי, אפשר גם בלי. אולי המחסור יוליד שינוי - נסים קורים. אבל יותר סביר שכמו הסוס שהתרגל לא לאכול - בסוף לא יהיה כלום.
גם לו צדקו - והבעייה היתה כלל עולמית - מה הנחמה שבזה? צרת רבים?
אבל זה לא נכון. בכל העולם חוגים לתיאטרו הפכו בעשורים האחרונים למעשיים ןאפילו מעשיים מאוד, בעולם יש גם תארים מתקדמים המבוססים על יצירה ולא רק על מחקר.
למה שני פרופסורים מובילים וחשובים מרגישים
שהם לא צריכים ולא יכולים להתחרות בביתצבי
או בקאמרי ? אם זה מה שהם מעידים על עצמם
מה להם להלין על פרסומים של אחרים?
גם בעבר היתה הרבה ביקורת מוצדקת על החוג בתל אביב - אבל יצאו משם אנשי מקצוע - בייחוד מחזאים ומעצבים, וגם לא מעט שחקנים.
הבעיה היא לא כמות העשיה בחוג - אלה רמתה
והמרכזיות שלה בעולם התיאטרון בארץ ובעולם,
אם הם חושבים שזה הכי טוב שיש - כנראה שהם
יודעים - אבל זה עצוב מאוד
הגב לתגובה זו