איש יקר ומעורר חמלה כמו ילד בלתי מזיק. הסתובב בבתי הקפה הספרותיים וקלט אינטריגות ורכילות - חומר זהב לעורכי העיתונים. רק מנחם בן היה אספן רכילות ספרותית גדול ממנו ושניהם נכוו באש ו״נשרפו״ לצמיתות לא לפני שהעמידו לעצמם דורות של אויבים ושונאים בנפש. עורכי העיתונים שקיבלו ממנו רכילות צהובה ניצלו אותו בחישוב קר ועד סוף ימיו היה תמים ונאיבי אשר שכב על הגדר למענם. היה בחור יקר ובן עשירים תימהוני. צבי.

לאשתו היקרה למרות שאני
אבא אמר לי ואני לא האמנתי...

אני מצטארת בצער
כי הוא היה חבר טוב
שלי
הרי בסוכה אצלי ישבתם עד לא מזמן

היה מוכן לעזור למשפחה קשת יום להפיק ספר על ביתם האנורקטית.
יהי זכרו ברוך מאוד.

ירון גולן נתן צ'נס לכל אדם, גם אם לא היה מפורסם, וגם אם לא היה לו כסף להוציא את הספר שלו לאור, והוא נלחם איתנו אנשי המקצוע שנעזור לו לעזור לאנשים ההם, שכל כך רצה להוציא להם ספרים. ואני הייתי שותפה מלאה לעזרה הזאת שנים. מכל המולים שהכרתי ועבדתי איתם, ירון גולן ששיגע אותי הכי הרבה, הוא האדם הכי מוערך בעיני בעולם הספרים בארץ. וחבל חבל חבל לנו שהוא הלך. יהי זכרו ברוך!

ירון גולן היה אדם נחמד ומצחיק.
נפגשנו אחת לשנה לפחות בירידיי הספר, ואף ביקרתי בביתו.
הכרתי את אשתו בתיה ואת ילדיו.
התרשמתי ממנו שהוא אדם אוהב ספר ואנשים, והיה נחמד מאוד להתייעץ איתו בכל הקשור לספרות.
פעם הוא אפילו העניק לי ספר במתנה.
מאחלת לבתיה שתהיה חזקה, ושתשמור על עצמה.
מעומק הלב, אורה.

כל כך מצטערת עכשיו שלא הגעתי לארוע שארגנת ברמת אביב בהתלהבות כזאת. כמו כל דבר שאתה עושה. חבל שלא הספקנו להוציא יחד את הספר על חנית.
אתה חסר. ממש. ככה עושים לנו?

כשהייתי יושב איתו בבתי קפה הוא היה מוציא שקית דהוהה ומוציא ממנה שלושה או ארבעה ספרים ומנסה למכור אותם לשותי הקפה בכל מחיר, עשרה שקלים, עשרים שח, ולפעמים היה אפילו מעניק ספר מתנה.

יום אחד לקראת הצהריים ישבתי איתו בקפה טעמון בירושלים ולצידנו אישה שישבה לבד והזמינה ארוחת בוקר. היא אכלה רבע מהמנה שלה וירון גולן שאל אותה אם היא לא רוצה יותר, מופתעת אמרה שלא, ''אז לא איכפת לך שאני אוכל את מה שנשאר?'' וכך הוא לקח את הצלחת שלה והמשיך לאכול מן המקום בו הפסיקה. ובתמורה הוא החליט לתת לה ספר שהוציא לאור. ספר תמורת ארוחת בוקר.

על אף המעמד המביך זה היה מצחיק. אני חושב שירון גולן היה צוחק גם על המוות שלו וגם על ההלוויה ואם הוא היה יכול הוא היה מוכר ספר לכל מי שבא ללוות אותו לעולם הבא.

יהיה זכרו ברוך.

הופתעתי לשמוע על מותו של ירון. אכן איש צנוע, משכיל אוהב ספרים ואנשים שכתבו את הספרים. איש יקר שבא במיוחד בליל סערה מתל-אביב לקיבוץ אורים שבנגב המערבי, רק כדי לשאת דברים על הספר שהוצאתי לאור. רכבו שקע בבוץ ולאחר שחולץ בא רטוב להרצות על הספר. זו רק דוגמה אחת מני רבות על התנהגותו האמיתית והפשוטה של איש יקר זה.
בוכה עליו, על לכתו בטרם עת.

קשה למצוא היום ביבליופילם אמיתיים יותר וזה חבל.
פעם שוחחתי איתו לגביי ספר מסויים וזה כואב מאוד.

מנחם, כתבת רשימה מדויקת, עניינית ועצובה. אני שמח, שאתה הוא זה שהספיד כאן את ירון ולא מבקרת ספרות אחרת, שלא טרחה (כמוך) להגיע להלוויתו.