בערב ב כסליו
טרפתי את נפשי
יצאתי את ביתי
אשר אל מול הים
הכנסתי אבן אל הכיס
קשרתי חבלים
נכנסתי אל הים
נלחמתי בגלים
נפשי ביקשה רחם
בתוך מערבולות
אבל אני חולם
אני בתוך חלום
ובחלום אגם שקט
בין העצים
ובחלום אגם
ודגי זהב שטים
יום אסוני הוא יום ששוני
ויום ששוני הוא יום אסוני
עיוור בלב ים
מי אותו יציל
נפשי ביקשה רחם
אבל אני חולם
הידרדרה נפשי
לבור שביעי
ושם מצאה את מקומה
ביער אומללים
טורפי נפשם בכפם
הופכים כאן לעצים
חיות רעות
שוכנות בענפים
יום אסוני הוא יום ששוני
ויום ששוני הוא יום אסוני
=======================
את הציטוט הזה לא הדבקתי
מאתר של מילות שירים, הוא חקוק לי במוח, כמו השיר הזה שמלווה אותי
מאז ששמעתי אותו לראשונה לפני שנים רבות. ערן צור הצליח לרגש אותי ולדבר על התאבדות או הפנטזיה שלה בצורה כל כך חדה מדוייקת ולירית, העברית כל כך משובחת, הלחן קסום, וההגשה ממיסה, דרמטית, קאנונית כמעט.
הטקסט הזה כל כל מצויין שהייתי משוכנע הרבה זמן שכתב אותו איזה משורר עברי מדור הנפילים אבל לא, זהו ערן צור הגאון. תודה מקרב לב,
נגעת בנצח עם השיר הזה ותמיד אהיה אסיר תודה שהגדרת את ההמנון הלגמרי פרטי שלי בצורה כל כך סוחפת.
הגב לתגובה זו