לא מוכנה אפילו להפליץ לכיוון שלך שמה תחשוב שאני שמה עליך.

אני מאוד אוהב מוזיקה מזרחית. גדלתי על זוהר ארגוב, חיים משה, ישי לוי, אבנר גדסי ורבים טובים מאותו הדור.

לצערי המוזיקה הנפלאה הזו, שהיתה כה עשירה, מורכבת, ייחודית, הלכה והתדרדרה למחשכים.
זה התחיל בעשור של המוזיקה "הטורקית" (בשנות ה-90), שבו לקחו לחנים טורקים ויוונים (בד"כ אפילו בלי לתת קרדיט), והדביקו להם מלל מביך ובכייני.

לקראת סוף שנות ה-90 היתה קפיצה טובה קדימה, בעיקר תודות לאתניקס והעבודה המופלאה שלהם עם אייל גולן (ואגב גם עם אמנים נוספים כמו חיים משה). זאב נחמה ותמיר קליסקי יצרו סגנון מוזיקלי חדש, מעין פופ אוריינטלי, ובשילוב של מלל קליל אך ראוי יצרו שירים נהדרים.

אבל בעשור האחרון שוב חלה צניחה בלתי רגילה.
ראשית, מבחינה מוזיקלית אין שום שינוי. כל השירים נשמעים בדיוק אותו הדבר, אותה נוסחה, אותו שטנץ. אני לא אומר שיש משהו רע במוזיקה, אני אומר שיש משהו רע בכך שכל שיר נשמע כמו העתק כמעט מושלם של כל קודמיו.

שנית, המלל במקרים רבים הוא פשוט מביך. כל השירים הללו מורכבים מאותם 100 מילים בערך.

וחבל, כי בחלק מהמקרים מדובר באמנים נהדרים כמו דודו אהרון.