מתי ביקרה השרה לבנת בחנות של צומת או סטימצקי בפריפריה? מתי ירון סדן יצא ממשרדו וראה מה מוכרים ובכמה בחנויות הללו? ומי אמר שסופר צריך "להתקיים" מפרי יצירתו? זה איזה חוק-יסוד חדש שאף אחד לא יוודע עליו?
ג'ויס כתב את יוליסס כשהיה מורה לאנגלית בטרייסט, עמוס עוז כתב את סיפוריו וספריו הראשונים כשהיהמורה בחולדה, לאה גולדברג כתבה פרסומות ותרגמה, ועוד ועוד.
אבל קניוק מתבכיין, בזבז את התמלוגים על חיי נוחות, הספרים שלו לא מעניינים כבר אף אחד, אז עושים חוק.
אני כותב, ומפרסם, ומתפרנס מעבודה אחרת, ואני לא רוצה שהממשלה, כל ממשלה שהיא, תחליט מה יהיה התגמול הכספי שלי. וזה מה שאומר החוק.זו ההתנגדות היחידה שלי, כל היתר זה פוליטיקה - הם לא רואים שקמים פה שני קונצרנים של הוצאות ספרים, זמורה מחד וכתר מנגד? שהוצאות קטנות ו'איכותיות' עאלק נבלעות על ידם כבכורה בטרם קיץ? הם לא רואים כמה ספרים בעברית גודשים את החנויות? חבר'ה, לא רצים קומיסרים, לא את לבנת מימין ולא את ניצן שמדבר-בידיים משמאל. רוצים לכתוב ולפרסם ולמכור - חופשי חופשי!

אתם באמת חושבים שהחוק הרעוע והמגומגם הזה יפתור משהו? המו"לים ימשיכו להרוויח. הם ימצאו את הדרך, והדבר הראשון שיעשו יהיה ללכת על בטוח ולהוציא רק ספרים שבטוח ימכרו. אז הסופרים הידועים ימשיכו למכור, יעדיפו לפרסם ספרות מתורגמת (לגביה החוק לא תקף) ולסופרים צעירים יהיה עוד יותר קשה.
ממש פריחה ספרותית...