ב''המשפט'' אין דבר יותר קבוע והכרחי מאשמתו של יוסף ק'.
מהמוטיב הזה הכל מתחיל שם.
כל השאר הוא רק תיאור של הפנמת הגיבור כי זהו מצבו מהרגע שנעשה מודע לו ועד יום מותו.
תיאור נסיונותיו החוזרים ונשנים, הפאתטיים וחסרי הסיכוי להימלט מהכרת ''אשמתו''.
תיאור כואב, חד-פעמי ומדהים באיכותו ובאותנטיות שלו.
מהי אותה ''אשמה''? מהו הנמשל? על שאלה זאת יש כמה תשובות, שהביורוקרטיה היא הפחות מוצלחת ביניהם
אגב, זוהי תימת היסוד כמעט בכל יצירות קפקא
הצרצר המופלא הזה ידע לנגן רק מנגינה אחת