הניתוח שלי הוא שספרים על אנשים חדלי אישים שרק מתלבטים ולא עושים כלום, כמו המלט, איכשהו מצליחים.
חדלות האישים הזו של הגיבור חושפת לדעתי את חדלות האישים של הסופר וחוסר יכולתו להחליט. אמנם השפה יפה, והדימויים יפים, אבל הדמויות מעצבנות ופאסיביות, אוהבות לענות את עצמן באפס מעשה.
מה שיפה בספרים של מורקאמי היא הפשטות שלהם, התיאורים המינימליסטיים. ופה עשו סרט עם פסקול איום ונורא, דרמטי בצורה בלתי נסבלת. ממש עוול לספר ולמורקאמי.
מאוד ממליץ לא לראות.
לעומת זאת חפשו את הסרט ''טוני טקיטני'' (Tony Takitani); ככה סרט על-פי סיפור של מורקאמי צריך להיות!
הנוער ביפן שונה מהנוער בארץ - זה נוער סגור שחי את חייו ללא תקשורת עם ההורים , ילדים שם נמצאים בלחץ אדיר של החברה התובענית , האב לא נמצא בבית , האם מגדלת אותם - הילדים לא ממש מוצאים כיוון בחיים .
ולא יכולים לשתף את ההורים .
