אתמול בלילה ישבתי וקראתי את סיפור הקרב של אנדריי אלון ואיתמר זכרונם לברכה, חברה גיבורים שחרפו נפשם על מנת להגן על המולדת. בתור לוחם בטנק בשנים בהם מרבית הלחימה התרחשה בגזרת עזה וסכנת החיים לא הייתה ממשית, קשה לתאר סיטואציה כזו בה אתה יודע שיש סיכוי שלא תחזור , בזמנים שלי היה ברור שבעוד שבועיים חוזרים הביתה למשפחה, לחברה לא העלינו על דעתנו שיום יבוא ותפרוץ מלחמה. ולכן אני מעריץ את גבורת שלושת הלוחמים האלה ועוד רבים אחרים שלחמו כדי שלנו תהיה תחושת בטחון שקט ובית . מי ייתן וירבו כמו אלו לוחמים לתפארת מדינת ישראל !

לאחותו אמו ואביו: קראתי לראשונה על ברודנר לפני שנתיים - אני יודע שזה לא אומר הרבה אבל אני זוכר ואזכור אותו

פרויקט: ''עוד מעט נהפוך לשיר ואז לא נשדר אותם יותר אחרי יום הזכרון, לא נקים אתר אינטרנט שבו יהיה ניתן לשמוע אותם ולא נוציא דיסק אחת לכמה שנים''

חייב להשתנות. אין ערך להנצחה אם שתי דקות אחרי יום הזכרון לא יהיה אפשר לשמוע את השירים בשום דרך.