לאחר טיול עם הילדים עלו שאלות שלהם
נכנסתי לכמה אתרים וראיתי את הסרט היה לי קל
להסביר שוב על הקרב והמורשת קרב של המקום

כתבה טלוויזיונית מביכה ומיותרת. מיש-מש לא ממוקד שמשייט בבלבלה מחופפת בין נושאים שלא ממש נקשרים זה לזה.
על מה הייתה הכתבה?
על הבן-דוד שנהרג? על קרב הקסטל? על יחידת אית''ן? על הפרובוקטיביות המתלהמת של אורי מילשטיין? על משפחת קירשנבאום בכפר-סבא? על ''הקרב על הזיכרון''?
לגיטימי להחזיק בתפיסה פוסט-מודרנית נטולת היררכיה, שבה הזיכרון של מי שמצהיר בגלוי שלא היה במקום הקרב ''אבל הוא יודע'', שווה ערך לזיכרונו של מי שהיה במקום ושמע. לא שקירשנבאום לוקח את זה רחוק מדיי (אין רחוק מדיי בפוסט-פוסט-מודרניזם), הוא פשוט יוצר שעטנז מטורלל – שומר המיכון החקלאי המבוגר, יורם קניוק שעומד על דעתו-זיכרונו ובאותה נשימה מבהיר את נזילות הזיכרון, פתאום גם בני מהרשק נשתל בעל כורחו לסמטוחה, רעננה מכאן ומילשטיין להכעיס-לשם-להכעיס (או מתוך אובססיה אחרת) לעומתו, הנכד של חוסייני וביניהם דברי קישור חלולים שלא מתחברים לכלום.

אכן חסר סיכוי למבולבלים שטופי מוח כמוך וכמו קירשנבאום.
מי שעיניו בראשו ומוחו בין אזניו - יודע בדיוק רב ומספק, את העובדות הפשוטות שהופכות את המושג ''נראטיבים'' למין תחליף קורקטי למילה ''שקרים'' - שקרי התעמולה הערבית והשמאל האנטישמי הישראלי.

הרשלנות בתחקיר בולטת במיוחד בהצגת עניין הקריאה המיתית ''טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות''. המ''פ שאול אריאלי נתן את הפקודה הזאת, וסגנו, שמעון אלפסי, שהיה לידו צעק את הפקודה לחיילי הכוח, כפי שהיה מקובל אז בקרבות החי''ר. הפקודה הזאת נבעה מנתון פרוזאי לחלוטין – הטוראים בכוח התגבורת היו משוללי ניסיון קרבי, ולכן אריאלי – ששלט גם שלט בנעשה בנסיבות הטרגיות שאליהן נקלע – הורה למפקדים בעלי הניסיון לחפות על נסיגת הטוראים. פשוט, ללא בדל פרזיולוגיה.
תחקיר אלמנטרי היה מעלה מהחוברת לזיכרו של נחום אריאלי את השירים היפים שאריאלי כתב ('מולדת'), את הרשימות המרשימות שהותיר בעיזבונו, את העובדה שהיה השחקן הראשי בהצגה 'הוא הלך בשדות' (אורי) שהעלה הקאמרי בתש''ח, את גבורתו בפיקוד על הקרב בבית-החרושת לקרח ביאזור ואת העובדה שהוזעק לקרב שלושה ימים לאחר שהתחתן עם אורה (לימים כהן).
אה, כן. בין כל הנושאים ההירואיים פרט אחד קטן נעדר מהכתבה - מי היה דב הברברג?
מה הוא עשה? מה הוא למד? מה הוא אהב?
יש להניח שמוטי קירשנבאום בימי זוהרו היה מגלגל מכל המדרגות מי שהיה מעיז להביא כתבה כל כך מרושלת. חבל.

מי שלא יודע מה היה קרב הקסטל גם לא ילמד דבר מהכתבה הטלוויזיונית. בכתבה אפשר לשמוע שהחיילים האלה באו מכאן, והערבים ברחו משם, ועבד אלקאדר אלחוסייני (ומותר לקירשנבאום לבטא את שמו כהלכה) הלך לפי הנרטיב הציוני ככה ולפי הנרטיב הפלסטיני להיפך; ושם הייתה גבעה עם חורשת עצים וממעלה-החמישה ראו את הכל...
הלו, זה רציני?
אין לי בעיה עם כתבות חתרניות שמציגות זוויות סותרות ולא נוחות; ויש מספיק נושאים כאלה. גם אין לי בעיה עם כתבות שהן לא נורא מנומקות ומתודולוגיות. יש לי בעיה רצינית עם כתבות רשלניות עם קלישאות נבובות על ''הקרב על הזיכרון'' כביכול, שחוץ מלהפריח סיסמאות סתמיות אינן מבססות או מַבנות טיעון כלשהו.