בעבודה עם שחקנים.
12 המושבעים זה בית ספר מושלם למשחק ולבמוי, וכבר שנים רבות לא הופיע במאי קולנוע שמסוגל להוציא משחקניו דייקנות כזאת.
ואם מקוצר מקום נזכיר רק דוגמאות כמו ''בת השחף'' הנהדר, סרפיקו ואחר צהריים של פורענות, וגם סרטו הנהדר ועוצר הנשימה ''אל כשל'' (FAIL SAFE ) שכמעט נשכח למרבה הצער,
כל אלה ואחרים מציבים את סידני לומט גבוה בפנתיאון הסרטים האמריקאי והעולמי
בעידן שבמאים מוגבלים וגולמיים כמו מרטין סקורסזי זוכים להצלחה ולתהילה בת חלוף - נראה שחלק חשוב ומרכזי באמנות הקולנוע הולך ונשכח - ומותו של סידני לומט הוא תזכורת לרמה בה פעל הקולנע בעבר.

בהיותי בארה''ב נתקלתי בשוטה במקום העבודה שקבל באוזני על כך שיש יותר מדי יהודים בתעשיית הסרטים. וכמובן בתקשורת, וכו'. הסיפור הידוע.

אמרתי לו בפרצוף שהוא אנטישמי. הוא היה בהלם. הטמבל לא הבין אפילו שהוא אנטישמי... הוא אפילו התנצל בפני אחר כך. עד אז, עבורו לטעון שיש יותר מדי יהודים בענף, זה לגמרי לגיטימי.

אלה חצי צרה. הבעייה היא עם אלה האנטישמים חסרי המעצורים, ששום חינוך ושום הסבר לא יעזרו. שמבינים רק כוח. וגם זה לא תמיד, שאז זה או אני או הם...