בחירה טובה של מוזיקה שנתנה את האווירה . סדרה מאוד אמיתית וגם הההקצנות מצליחות לעבור דרך עור הפיל הסקפטי של הצופה הממוצע.(אני) אחרי כל הטוקבקים הלא מפרגנים של הפרק הראשון,הייתי בטוח שיהיה מעניין.
נהניתי ! תודה !
ועכשיו הפסקול...

סרט דוקומנטרי על נשים באפיזודות של החיים. תענוג!

וחייבת לציין שהעונה של מחוברות 2 היתה פשוט מעולה!
אין ספק שההפקה נראתה יותר מדי בחלק מהמקרים. לא רציתי לראות את ננה טסה בעקבות אמה האבודה, לא את מיקה עוברת דירה או את דינה פוגשת את זאב.
ועם כל זה אי אפשר שלא להתחבר לאותן נשים ככ גדולות ולרגעי הפשטות הככ אמיתיים שיש לכולן בשפע.
צריך וחשוב לזכור שברגע שמצלמה נכנסת לחייהם של אנשים היא אוטומטית הופכת, מציפה ומייצרת דברים שאולי לא היו קורים אלמלא היתה שם.
ועדיין-
ריבים בין בני זוג, חוסר שפיות זמנית, תסכול עמוק, או סתם שריטה קלה, אלה דברים שקצת יותר קשה לזייף.
עונה מעולה ומרתקת מלאה בנשים חזקות וגיבורות !

(הילי את המלכה:)

אמנם מטרתו הראשונית של הדוקומנטרי היא להראות איזה מן חיים כפי שהם, ללא בימוי או התערבת מבחוץ. מצד שני כל דוקומנטרי בסופו של דבר כן מכיל את המצלמה מול פני המתועדים - ועל הצופה לזכור שבמקרה הזה ישנו תיעוד אמיתי של חיים, כשבקרבתם מצלמה.
האפשרות האחרת היא כמובן מצלמה נסתרת - אבל במחוברות\\ים זה לא המצב. זה לא הופך את הסדרה לגרועה יותר, אלא פשוט לתיעוד של חיים אמיתיים, עם מצלמה.

ריאליטי לעומת זאת לא מתיימר להציג משהו מרצף החיים אלא מתוך משחק. מכיוון שמישהו מבחוץ אחראי על כללי המשחק, יש תחושה פחות אותנטית כשמדובר בריאליטי.

לפי דעתי מחוברות היא סדרת דוקומנטרי נהדרת ומרתקת, ואל תשכחו שגם הניסיון להציג דמות בפני המצלמה נובעת מתוך תחושה אתנטית, ומעניין לצפות בתהליך נפשי מהסוג הזה.

דמויות מעניינות, חלקן ממש אבל ממש מעצבנות (זאת עם השיער המצחיק שכל הזמן בוכה ...ילדה מפונקת של אבא). צופה המשך מעניין, ממליץ לכולם.

השתיים היחידות שאותנטיות שם ולא מנסות לעשות פוזה למצלמה אלא פשוט להיות שם, כל השאר מודעות למצלמה, משחקות אותה, מתאמצות, מזיעות ומזויפות

לא שאני אוהבת את העבודות של הבימאית הזאת שמדברת כל הזמן על הטוטאליות המדהימה שלה, אבל ציפיתי שמשהו מזה ידבק גם בגיבורות שלה. והתאכזבתי. הן כל כך עשויות וכל כך מודעות וכל כך פלסטיקיות שזה מגוחך. פשוט מגוחך. ולחשוב שהיא רוצה שיקראו לזה ''מציאות''. איפה המציאות פה? מישהו מכיר מציאות כזאת? יכול להיות שזו המציאות של הבימאית, שאצלה הכל שחור ולבן וגדול מהחיים, אבל זו לא המציאות שלי. ואפילו לא של ספקטור או של גולדן. ספקטור וגולדן אמנם גם היו מודעים מידי, אבל משהו בחיים שלהם, בהתלבטויות שלהם, היה דומה להתלבטות שלי או אפילו להתלבטות של אורנה מאשדוד. מעכשיו, אני חיה את החיים שלי. אין לי מה לקחת מהעונה החדשה - ואני אומרת את זה על סמך צפיה בפרק אחד. לפעמים רושם ראשוני הוא הרושם הנכון. מחוברות? אני מתנתקת.

יותר מדי השתדלות להיות ''משהו'', ליצור פרובוקציה. נכשל במבחן האמינות והיכולת והרצון להזדהות עם הדמויות.

לא שאני אוהבת את העבודות של הבימאית הזאת שמדברת כל הזמן על הטוטאליות המדהימה שלה, אבל ציפיתי שמשהו מזה ידבק גם בגיבורות שלה. והתאכזבתי. הן כל כך עשויות וכל כך מודעות וכל כך פלסטיקיות שזה מגוחך. פשוט מגוחך. ולחשוב שהיא רוצה שיקראו לזה ''מציאות''. איפה המציאות פה? מישהו מכיר מציאות כזאת? יכול להיות שזו המציאות של הבימאית, שאצלה הכל שחור ולבן וגדול מהחיים, אבל זו לא המציאות שלי. ואפילו לא של ספקטור או של גולדן. ספקטור וגולדן אמנם גם היו מודעים מידי, אבל משהו בחיים שלהם, בהתלבטויות שלהם, היה דומה להתלבטות שלי או אפילו להתלבטות של אורנה מאשדוד. מעכשיו, אני חיה את החיים שלי. אין לי מה לקחת מהעונה החדשה - ואני אומרת את זה על סמך צפיה בפרק אחד. לפעמים רושם ראשוני הוא הרושם הנכון. מחוברות? אני מתנתקת.