ספר אדיר. מוסיף לציטוט של בן עוד אחד, שיחיה לו באינטרנט ואולי יעורר משהו:
''בני-האדם מתקיימים בתוך הייאוש כמו דגים בתוך המים, וייתכן שאין הם יודעים על מהות הייאוש יותר משיודעים הדגים על מהות המים. ... ואיני מדבר במקום זה על העוני הכביר של האדמה, על כל הכאב והעצב, על ענותם של האוהבים, על מצוקתם של הנידחים, על ייסוריהן של העזובות, על אבלו של כל יחיד ויחיד המתקיים את הקיום הקשה, הרופף, הדומה לחלום הזה. לא על כך; אלא על כך שכאשר אני מביט ורואה איש יושב אל השולחן ואוכל תרנגולת שמנה, ואצבעותיו נוטפות שומן, ולחייו השמנות מרוחות בשומן, ובעיניו מנצנץ חיוך שמנוני, דבר-מה אומר בקרבי: 'ראה בתוך איזה ייאוש תהומי יושב האיש הזה'. כשאני רואה בני-אדם בונים בתים, מרהטים את דירותיהם, הולכים לתיאטרון, מאזינים לרדיו, בוחרים ונבחרים לכנסת, זוממים ומערימים ומתחברים לחבורות, דבר-מה אומר בקרבי: 'ראה באיזה ייאוש עמוק שרויים הללו'. וכשמחייכים בפקחות, אני מהרהר בעצב: 'באיזה ייאוש תהומי מתקיימים הפקחים הללו'.
כמו שאיש ישן שקוע בתוך חלומו, כך שקוע העולם בתוך הייאוש.''