מדובר בבחירות בעיתיות ושמרניות.
לא יתכן שעשרת האלבומים במקומות הראשונים יצאו כולם בין השנים 1963-1969, אמנם שנים מהפכניות בתולדות המוזיקה והאמנות בכלל, אבל עדיין.
לא יתכן שכמעט אין ייצוג למהפיכת ההיפ הופ, ששיאה בשנות השמונים, תחילת התשעים. אין ברשימה אלבומי בכורה מופתיים של ד''ר דרה, דה לה סול, גראנדמאסטר פלאש, פאבליק אנמי, א טרייב קולד קווסט ועוד. כולם אבני דרך בתרבות הפופולרית של 25-30 השנים האחרונות.
אין גם ייצוג ראוי למהפיכה האלקטרונית של שנות התשעים ולאלבומי בכורה חשובים של לפטפילד, די ג'י שאדו, כמיקל בראדרס, אייר וכו'.
אין ייצוג ראוי לאומני אוואנגרד או אומני שוליים. מה עם אלבומי בכורה אדירים של פרנק זאפה אנד דה מאדרס, קפטן ביפהארט, ג'יזס אנד מארי צ'יין, גאנג אוף פור, ווייר, פייבמנט ועוד רבים וטובים ?
אין גם ייצוג ראוי לאלבומי בכורה חשובים (שכבר הפכו לקלאסיקות) מעשרים השנים האחרונות: לורין היל, בק, פי ג'יי הארווי,
דה בטא בנד, גראנדדי, אינטרפול וכו'.
מקווה שנתתי למישהו חומר למחשבה.