זאת הפעם הראשונה שאני רואה סרט של הבמאי סמיח קפלנוגלו, ואני מאוד מודה לו עליו. הצילום המקסים המשחק של כל המשתתפים האנושיות הפשוטה והטבע על יופיו והקצב הטבעי שלו ושל האנשים שחיים איתו {עם הטבע} ובקצבו, הצליחו לעבור ממסך הקולנוע ישר אל ליבי, ומאז שראיתי אותו אני מרגישה את היופי והאנושיות המרגשת שבו כמו חלום מרפא ומאזן...מי יתן וירבו יצירות אומנות כאלה בעולם האנושי. תודה לך סמיח על האומץ האנושיות והאדם שבך.

לא ראיתי את שני הסרטים הקודמים ולכן אינני יכולה לקבוע שדבש נופל מהם להיפך,דבש הוא סרט מפעים, שיש בו הרבה עצב אבל הוא איננו עצוב.הוא מתאר באיזמל משוררים או ציירים
איזו אמת על זמנית אוניברסלית של מציאות אנושית,שאין זה משנה היכן ומתי היא מתרחשת,
היא עומדת לעד במקום בו מתקיימים בני אדם.
אדם שצופה בסרט שמפעיל נכונה את שכלו ורגשותיו,פוגש שם את עצמו.וזה מפגש נדיר וחונק בגרון.לא יכותי לעצור את שטף דמעותי.
תודה לבמאי הנפלא קפלנגולו.