חבל שאין נסיון לחפש את השורשים לנטיית האדם (חלק מבני האדם לפחות ) אל הדת והפאנאטיות. ודאי נמצא כי הסבל האנושי, הבדידות, מחסור בזולתעצמי מנחם ומכיל מובילים את האדם לחפש את הכוח העליון החזק ממנו מתוך כמיהה נואשת להפחית את מידת הסבל ולמצוא דרך לחיות את החיים ומציאת פשר לקיום.

צפיתי בו בפסטיבל הקולנוע בחיפה אחרי שקראתי את התיאור המפורט (שדומה להחשיד למאמר הביקורת לעיל) וציפיתי לאיזו יצירת מופת עם אמירה או לפחות עם סיפור אבל במקום זה קיבלתי אוסף קלישאות רדודות שעוטפות סיפור בנאלי ולא מפותח שטובע במשחק לא טיבעי וחוסר כישרון של כמעט כל צוות השחקנים. יאסין (החבר של סלין) שחקן חובבן שנראה כאילו שלפו מהרחוב וסלין עצמה משוחקת כמעט ללא הבעה או רגש. תהליך המרת דתה של סלין מתואר בצורה פשטנית וכולל ביקור בלבנון תוך שהיא חוזה בהפצצת בית מגורים על ידי ישראל (?) כאילו היה זה דבר שבשגרה. גם עלילת המשנה המלווה את הסרט - אסיר משוחרר המציל את חייה של סלין, מודבקת ותלושה - כמו כל סצנה אחרת בסרט. בקיצור - אכזבה עמוקה.

צפיתי בו בפסטיבל הקולנוע בחיפה אחרי שקראתי את התיאור המפורט (שדומה להחשיד למאמר הביקורת לעיל) וציפיתי לאיזו יצירת מופת עם אמירה או לפחות עם סיפור אבל מה שקיבתי למעשה היה אוסף קלישאות רדודות שעוטפות סיפור בנאלי ולא מפותח שטובע במשחק לא טיבעי וחסר כישרון של כמעט כל צוות השחקנים. יאסין (החבר של סלין) ממש שחקן חובבן שנראה כאילו שלפו מהרחוב וסלין עצמה משוחקת כמעט ללא הבעה או רגש. תהליך המרת דתה של סלין מתואר בצורה פשטנית ותפלה כולל ביקור בלבנון תוך שהיא חוזה בהפצצת בית מגורים על ידי ישראל (?) (כאילו היה זה דבר שבשגרה). גם עלילת המשנה המלווה את הסרט - אסיר משוחרר המציל את חייה של סלין, מודבקת ותלושה - כמו כל סצנה אחרת בסרט. בקיצור - אכזבה עמוקה.