הביקורות אולי משבחות אבל הקהל מצביע ברגליים.
האולם היה חצי מלא ורבים נטשו בהפסקה.
הטקסט מייגע וטרחני, קשה לעקוב אחרי המשפטים שנזרקים לאוויר במהירות, והדמויות לא רק שאינן משעשעות אלא אף מעצבנות.
בערוב ימיו גילה גוגול כי הוא דווקא אוהד את אנשי המשטר הישן ומעריץ את האצולה הרוסית. זה מה שגרם לאנשי הרוח של התקופה, כמו דוסטויובסקי, להביע אכזבה ממנו.
גוגול כנראה באמת רק ניסה להצחיק, ולא ליצור סאטירה נוקבת. אלה אנחנו שהבאנו את הפרשנות הזו ליצירותיו.