המאכזבת מעט(עד כה)- ''משורה משחרר רק המוות'' מבחינת המחזה עצמו והכתיבה, מנסה יותר מדי ''בכוח'' להיות נושכת/בוטה/אנטי ממסדית, שנראית קצת כמו פרודיה בעלת טעם רע במסווה של ביקורת. מצד שני, ניכר כי השחקנים עבדו ועובדים קשה על הבמה במאבקם עם החומר שקבלו על עצמם ולרגעים רבים עושים עבודתם בצורה מקצועית ונאמנה לז'אנר. ראויה לציון גם התפאורה והאביזרים הצבעוניים/מגניבים שעשויים בטוב טעם(אולם דיוואן).

הטובה (עד כה)- ''25''. תפאורה מינימליסטית אך מרשימה על רקע אולם האבירים האדיר ומואר כהלכה, מקצרים לך את הפתיל ואתה כבר רק מחכה שיתחילו. פסקול מותאם וזורם, משחק מצוין ומחזה שלא מתחכם מדי, אך מאוד רגיש, מצחיק וקולח, מכניסים אותך מהר מעוד לעולמם ויחסיהם של שלשת המתבגרים המתארים את מושבם בעל היסטורית מקרי המוות המשונים. משחק מסירות מהנה בין תיאורם של השלשה את מקרי המוות השזורים בין ולתוך מערכת היחסים והמתחים המתגבשים.

הפנינה הקטנה (עד כה)- ''1.OP''. עם יש לכם איזה חלון קטן, הקדישו כ-15 ד' של התבוננות בתמימות, כמיהה, אהבה, ומעל הכול אינטימיות באולם האדום (בשילוב תאטרון בובות מנייר... הרבה נייר).

פנינה של פסטיבל בעיר קסומה... שבירת שגרה מושלמת לחג ובכלל.

מלבד ''25'' הנהדרת, אשר מציגה באחד מאולמות האבירים ההצגה/תאטרון הבובות, המציגה בחדר האדום, בשם ''OP.1'' מספקת 20 ד' של רגש ואינטימיות.

פסטיבל לתאטרון של עם אחר