א. זו השנה הכי ספרותית של הקולנוע - הרבה אדפטציות לסופרים קאנוניים, כמו א''ב יהושע, דוד גרוסמן, יהושע קנז ואמיר גוטפרוינד. פחות מלחמה יותר ספרות. יופי.
ב. ניר ברגמן נהג ביוהרה עם כל יחסי הציבור המאסיביים. מי שבא בקטנות, לקח בגדול. אגב, אי זכייה בפרס לא מעידה על דבר, להזיכרכם, משחק הדמעות המעולה לא לקח את האוסקר והיה מועמד בשנתו להכי הרבה פרסים, ועדיין - סרט מעולה.
ג. ראיתי את ''פעם הייתי'', מאיה דגן בפירוש לא היתה ראוייה לפרס. אדיר מילר, לעומתה, אולי כן, אעפ''י שהיו טובים ממנו השנה.
ד. רוזינה קמבוס מאוד ריגשה אותי בקבלת הפרס. אני רואה אותה בתיאטרון מעל עשרים שנה, שחקנית גדולה.
ה. ומז''ט לזאב רווח.
ו. וטוב שלא שכחו את גלעד שליט. שתיקתה של לימוד ליבנת בנושא היתה שיא הצביעות. וכאילו שציפינו ממנה למשהו אחר.

לא מבין את הגימיק הזה.

כיצד מחליטים מיהו הסרט הטוב ביותר ?
''פעם הייתי '' הוא הסרט היחידי מבין החמישה שעמד למבחנו של קהל הצופים וזכה להצלחה עצומה . אני צפיתי בו ויכול להעיד שזה אחד מהסרטים היותר טובים בהם צפיתי אי פעם. איני מבין מדוע הקהל אינו משתתף כמצביע , רק כך אפשר יהיה להגיע לתוצאות אמיתיות ולהצלחה בזירה הבינלאומית.