הכותרת למאמר הזה היא ''אריק גלסנר כבר התרגז מראש מהמניירות הקבועות של סמי ברדוגו (העילגות המכוונת, ההנגדה בין הישראליות למרוקאיות). אבל אז בא הסיפור וכבש אותו''. כלומר אתה יודע למה לצפות, ומה שכתוב לא מפתיע ובטח שלא מדהים.

גלסנר מסביר יפה למה בתחילת הקריאה ניכרו אותו לספר אופן הכתיבה והמבנים החוזרים על עצמם בכתיבת ברדוגו, ולמה בהמשך פוגג הסיפור את הניכור הזה.

זאת ביקורת מצויינת גם לכשעצמה, כרגע אינטרנטי חביב, וגם כשירות לקוראים פוטנציאליים. אני יודע למה לצפות, וקיבלתי את הידע הזה בלי ספויילרים - חוויה נדירה ומשמחת.