סרט מטלטל, לא שגרתי, אמיץ. מרתק. איזה משחק נפלא של כל השחקנים.

סרט מגעיל

לדעתי זה סרט ממש טוב רק שיש יותר מידי שתיקות מה זגורם לסרט להיות מעט משעמם.
היו קטעים ממש טובים לדוגמא שהוא מחליט שהוא רוצה לעבור לגור לבד ורואים את ההידרדרות הנפשית שלו שזה קטע מאוד מרגש...
בקיצור הסרט מאוד נחמד וכדאי ליצפות

סרט בלי הנחות. משחק אדיר.

סרט מצוין. מייצג אותי.

יש הרבה בעיות עם הסרט הזה, עם ריבוי הסיפורים בתוכו, עם חלק מהשחקנים, עם הבימוי במקומות מסוימים.
אבל אני חושב שהוא מאד יפה לעין, ואני מאד שמח שגיליתי את השחקנית הזאת שהעבירה בי רטטים בגוף בכל שניה שהיתה על המסך, אני אחריה לכל מקום עכשיו.

סרט מטלטל. שניצר מפספס לגמרי בענין הסטאלגים.

פרוורטי לחלוטין!

לא ראיתי את הסרט אבל מה ששניצר כל כך מתעב חייב להיות משהו חי.

מעניין איך הגיבו כאן כל כך הרבה ''אנשים כביכול'' אשר כבר ראו את הסרט ומשבחים אותו כל כך - אין ספק שמדובר באנשים של ההפקה שסוף סוף הזכירו את הסרט עליו הם עבדו וטרם הוקרן במסגרת מסחרית כלשהי. הייתי בהקרנה הראשונה בתל אביב והיו נוכחים פחות אנשים מאלה שהגיבו כאן - בוודאי שרובם כלל לא קוראים את האתר הזה. כמי שבאמת ראה את הסרט אני חייב להגיד שהצפייה בסרט גורמת אי נוחות מוחלטת. הבעיה העיקרית נעוצה בתסריט ולאן הוליכו אותו הבמאים: מאוד רדוד, חסר דיאלוגים ועומק. למעשה קשה להכיר שם באמת ולו דמות אחת מתוך עשרות הדמויות שמציג הסרט. הסרט נע בין ז'אנרים - סרט שואה פלקטי מעורבב בסרט נעורים זול, ובמקום להתמקד הוא מתפזר על פני תתי סיפורים משניים ולא מעניינים. הדמויות מעוצבות בגסות והצופה אינו יכול לנסות ולהיכנס לנבכיהם של האנשים המופיעים על המסך. לצערי - לא כל סרט שבו אומרים ''עומד לי הזין'' ו''תמצצי לי'' ומציג באופן ישיר כל כך יחסים חולניים הוא בהכרח סרט אמיץ.

ואזהרה: אני מציע לא לחשוף ילדים לסרט הזה. סרט פרוורטי כזה לא ראיתי בחיי.

התרשמתי מאד מאד מהסרט. בלי פילטרים. בלי הנחות. אני בגיל של גיבור הסרט ומכירה מצוין את המציאות שמתוארת בו. אין שום קשר לסטאלגים כפי ששניצר כתב, ''הסטאלגים'' היו פורנו רך. פה הגיבור מתמודד עם המציאות של אימי השואה שנחשפה לבני ובנות הדור השני מבלי שלקחו בחשבון שהם נערים ונערות מתבגרים.

אפרת בן צור ויהודה אלמגור ויואב כורש ובעיקר סיון לוי. משחק מצוין של כולם. צלחו בהצלחה רבה סצינות קשות מאד.

סרט חזק ביותר. הפתיע אותי במידת ההעזה שבו. פעם ראשונה שאני רואה גילוי עריות בסרט ישראלי. (או בסרט בכלל).

סרט מטלטל. עוצמתי בטרוף.

איש מלא מירמור ותיסכול

עבדתי איתם. אין אנשים כאלה. אוהבי קולנוע אמיתיים. הדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם הוא שהם שמרנים.

גדלתי בשכונה כזאת. ככה הבנינים נראו אז ועוד נראים היום, מקסימום עם כמה צלחות לוין על הגג. גם אצלנו היו אנשים כאלה, ברחוב ובבנין. הדוד יאנק מחשמל.

הטיפול בנושא כל כך עדין לא יכול להעשות בכזאת וולגריות.

סרט לא פשוט לצפייה. מאתגר מאד. חזק.

סרט קשה אבל אמיץ. יש כמה סצינות שאי אפשר לשכוח.גדלתי בבית של דור שני לשואה. אצלנו זה היה אחרת אבל אני מכירה את המציאות שמתוארת בסרט.חשוב להראות אותה.

סרט שרוט. כמו להיכנס לראש של מישהו שנמצא בסיוט.

סרט ''מלוכלך'', לא נחמד, לא מתחנף, לא פוליטיקלי קורקט, סרט כמו שסרט צריך להיות.

סרט אמיץ.

תעשי לי ילד!!!

לאנשים שעומדים מאחורי הסרט הזה יש הרבה אומץ לב. הסרט לא חושש לגעת בדברים כואבים. הוא לא פשוט לצפייה, בעיקר בגלל גילוי העריות, אבל מי שנולד וגדל בארץ הזאת וראה את כל הטקסים ביום השואה ובטלוויזיה וכל מה שהאכילו אותנו צריך לראות את הסרט הזה.

אני בן לדור שני וגדלתי בשנות השבעים שבהם הסרט מתרחש. זהו סרט מדהים, אמיתי, חושפני, שמראה דברים שאני חשבתי שהיו רק אצלי מאחורי התריסים בבית.הסצנות של המסיבות אותנטיות עד כאב. יהודה אלמגור שמשחק את דוד יאנק עושה תפקיד עוצמתי חסר תקדים.