אנחנו ידענו על גורלו ויןמנו של הרמן קרוק מאז פברואר 1945. אבא שלי, צבי {הרש} קרוק, יליד קוטנו 1899 ותושב חיפה 1921-1988 עד פתירתו, היה בן דוד של הרמן (ששמו היהודי גם היה הרש}. בפברואר 1945 אבא שלי קיבל מכתב מבן דוד שלישי שלהם. שמואל קרוק, ממונטראל, שנכתב ב-28/1/1945. שמואל נמלט מאירופה לפני סוף המלחמה, תוף שינוי שמו ל-פנהס שווארץ. יש לי המכתב המקורי ביידיש {במצב גרוע}, ובו הוא מספר על גורלו של הרמן ועל היומן שהשאיר. שווארץ נעשה פעיל ב-ייןן ועבד אצלם בניו-יורק עד מותו, ונתן להם את כל המסמכים שהיו בידו. אני יכול לשלוח תדפיש של המכתב למי שמעונין אם ישלח לי כתובת אי-מייל.

סובול מבזה את קורבנות השואה.

די לטירניזם

זמן עבר מאז השואה, כל כך הרבה יש עוד ללמוד עליה וכל כך חשוב להיזהר מפני עוד שואה כזאת.

הכי טובים בהצגה, ההצגה עצמה בהעלתה הנוכחית קצת חיצונית. הקורוס נוראי משוחקק ומביך לפרקים. אבל את הטון החיובי והעמוק ניתן לקבל מאיתי טיראן המיוחד במינו, ואלי גורנשטיין המדוייק להפליא.

מעבר לנושא, מעבר לכבוד הראוי לאלי גורנשטיין ולאיתי טירן ומעבר לכל העולה על הדעת - כתבה וכותבת מעולה! עוד מהכתבות המשעשעות של בלייזר ספיר-ויץ זכורה לי ובכל פעם שאני קורא כתבה שלה - אוחחחח!!!! מעולה! כתבת יקרה, המשיכי כך ואמשיך לקרוא את שלך.

איכשהו הדמות של קסטנר מתחברת טוב יותר לסובול ואיתי טירן.

עיתונאית טובה מאוד שממשיכה בכתבה זו את דרכו של העיתונאי הרמן קרוק שדרכו מתגלה לנו מבט נוסף על החיים בגטו.

חבל שנןתנים לנאצים להפיק הצגות בנושא השואה.

תענוג צרוף, כתבה מרתקת, איך את מגיעה לנושאים ולאנשים האלה?