קודם כל תודה על הכתבה המרשימה.
הייתי ממשיך משאלתך: איך זה שהספרות היא הראשונה שצפתה את הפוסטמודרניזם?אולי כאן כוחה וכאן עתידה? היכולת לנתח ולנבא תהליכים בין דפי ספר שם ניתן להעמיק ולמצוא תובנות שאין אפשרות להגיע אליהן במדיומים אחרים?

ב. האומנות תלויה היום בחברות כלכליות - הוצאות לאור, רשתות תקשורת, חברות תקליטורים, אולפני קולנוע וכו'. כשהמדיניות של אותן חברות היא בעיקר כלכלית, ללא אהבה וטעם אומנותי משובח הן תייצרנה מוצרים אומנותיים זולים ירודים.

מה שמגביר בחברות אלו את בגידתן בערכים אומנותיים הוא התרחבות מוגזמת של כוח אדם שלהן, משכורות מנופחות, תחרות הדדית, תלות בהפצה ופרסום יקרים. מנגנונים אלה יוצרים לחץ כלכלי שוטף כה רב הדורס שיקולים של איכות אומנותית מקצועית.

ג. נגזר מהסעיף לעיל, שהחברות לעיל תפקנה אומנות פשוטה ורדודה. אומנות פשוטה משמעה קהל רחב יותר וקהל רחב יותר הוא שוק כלכלי בכוח ובפועל גדול יותר.

4) בנוגע לתהליך הצריכה הארוך בספרות, לטעמי הינך טועה באופן חריף. העלת נושא זה בעבר הקרוב, בנסותך להסביר את המצב הטוב של הרומן ביחס למצב הרע של הסיפור הקצר בארץ.
הראיה הכי פשוטה המפריכה טענה זו היא טלנובלה טלויזיונית של מאות פרקים. שיר של מספר שורות של רשב''ג או סיפור קצר של יצחק (איסאק) בבל מרשימים ומעניקים חוויה חזקה עשרת מונים מרומן קלוקל של מאות עמודים. אורך אינו ערובה לאיכות אומנותית.

הסיבה לכך שהרומן שולט בספרות העברית כיום הוא פשוט בגלל שהגמדים הרוחניים שכותבים רומנים מעט יותר גבוהים מהננסים שכותבים סיפורים קצרים או שירה.
5) כדי להדגיש שמדובר במצב של כל האומנויות האיכותיות ולא תווך זה על חשבונו של תווך אחר אתייחס לקולנוע והטלויזיה. גם שם נעשים דברים איכותיים - מתכניות תעודיות מעמיקות ומלמדות, תכניות היסטוירה מאלפות (נודה שההדמיה מכניסה חיים ללימודי ההיסטוריה), או סרטי קולנוע משובחים.

1) שרידות הספרות תלויה באיכותה, וזו נשענת על כמה עמודים.
א. עמוד התווך הוא טיב הכתיבה של סופריה.
ב. חינוך בגיל צעיר (בית ובית-ספר) לזהוי והנאה מספרות טובה.
ג. מו''לים המקיימים האיזון הנדרש בין ענינים חוץ ספרותיים (כסף, קשרים, דעות פוליטיות ואחרות) לאמות מידה ספרותיות ואהבת ספרות.
ד. שדרת מבקרים אמיתית וחזקה העומדת על משמר לגנות את הרע ולטפח את הטוב.

2) התכונות שציינת בנוגע לספרות יכולים להיות מיוחסים במידה זו או אחרת לכל אומנות אחרת. לפיכך, דבריך מתייחסים למעשה לעתידן של כל האומנויות ולא רק לספרות.

3) הבעיה העיקרית, שאתה מסתובב סביבה אך לא פורט אותה למרכיביה, היא היחס בין הכסף/כלכלה לאומנות. בעיה זו מורכבת מכמה רבדים -

א. יצירת אומנות טובה מצריכה עידוד ותמיכה כספית של אומנים מתוך אהבת התחום. זה קורה כשבעליי הממון הינם נדיבים וגם בעלי טעם אומנותי טוב.
ב. האומנות תלויה היום בחברות כלכליות - הוצאות לאור, רשתות תקשורת, חברות תקליטורים, אולפני קולנוע וכו'. כשהמדיניות של אותן חברות היא בעיקר כלכלית,

מעגל קוראי הספרות ''היפה'' הולך ומצטמצם. הסופרים והמבקרים מתגדרים באילוזיה של עליונות, מחדשים רק בצורה ולא בעיקר, סוגדים לטכניקה של ערפול ורוב משמעויות -- לא משמרים את האיזון הדרוש בין הפרקטי הקיומי והנחשק הדימיוני. אם תכחד העליטה של היום היא תפנה מקום לגל של חדשנות שכתבי היד שלהם נדחים היום שוב וחוזר.

ואני שמח שהיא הועלתה במלואה גם לאתר.
בעיניי זו כתבת מופת. מעניינת, בהירה ומעמיקה.

כשקראתי אותה חשבתי שזו בדיוק צריכה להיות הנישה של העיתונות המודפסת בשלב הזה: כתבות עומק, טורי דעות ופובליצסטיקה, בעיקר כי זו כתבה מסוג הכתבות שקשה לקרוא על מסך מחשב וברציפות. דפוס הקריאה (לפחות שלי) באינטרנט הוא של רפרוף, קריאה מהירה, לכל היותר כתבות של כמה פסקאות (ולעיתים גלישה מהירה לטוקבקים).
את העיתון לקחתי איתי פעמיים לשירותים וקראתי אותה גם בסלון וגם בזמן האכילה (שהביאה לביקור השני בשירותים כנראה).

בכל אופן, תודה רבה למחבר, השכלתי מאוד וערכתי לעצמי רשימה של ספרים שארצה לקרוא בעתיד.

בני אדם קוראים ספרים מזה 4000 שנה - ואין שום סיבה, בוודאי לא האינטרנט, שיפסיק את המנהג הזה. ספרות הייתה ונותרה הכלי העיקרי של האדם המלומד לרכוש השכלה.

עם זאת, תמיד יהיו גם סופרים גרועים. למשל : כותב המאמר..

האינטרנט, לרבות אתרי החדשות, הוא נצחון התקשורת הכתובה על תקשורת התמונות (טלויזיה).
אין תחליף לכתיבה. היא צורה של חשיבה על המציאות, שמעמיקה ההבנה על המציאות יותר מכל תמונה.

כתיבה מתנשאת, במושגים מרוחקים שמשפט הפתיחה שלה ומשפט הסיום הם אותו משפט, אני בטוח שאתה חושב שזה מאוד מחוכם ושנון, אבל מאמר אמור להגיע למסקנה כלשהי - תהליך מ א' ל ב' לא מא' דרך כל האותיות וחזרה ל א'.
במקום לקחת את הדיון על ירידת הספרות לאן שהוא באמת חשוב - לרחובות, לאנשים שבוחרים לראות האח הגדול במקום לקרוא הכותב בוחר להכנס, אתה משאיר אותו אי שם למעלה במושגים המעורפלים של הפסאודו פילוסופיה.

אני מוכן להתחייב בפניך שרוב רובם של האנשים שנכנסו למאמר הזה ויתרו באמצע מרוב שיעמום וחוסר בהירות, האם ככה אתה חושב להאיר את עיניהם?
אתה כנראה מעדיף לשכנע את אלה שכבר קוראים שאתה צודק במקום לשכנע את אלה שלא קוראים לקרוא.