ללא ספק הסרט האיטי בעולם,בחיים לא ראיתי סרט שנמשך כל כך הרבה זמן,שכל תנועה בסרט מתועדת,אותם פריימים,אותן תמונות שחוזרות על עצמם שוב שוב ושוב..הפואטנטה לא מגיעה,כאילו שהמחבל מפחד להתפוצץ או שהרוצח שכח את האקדח בבית..לא לראות את הסרט אלה אם אתה נוטל סיאליס

סרט פשוט גאוני, אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות. מתח גבוהה לכל אורכו כתוצאה מהעלילה ללא אפקטים ''זולים''

כסרט מתח- עשוי כהלכה. מותח,והאוירה האפלה לכל אורכו בהחלט תורמת לכך.
הבעיה היא שבסיכומו של דבר זהו סרט אנטי מערבי ואפילו אפשר לומר שהוא פרו איסלמי ופרו טרוריסטי מאחר ויש כאן אמירה ברורה נגד מלחמה בטרור האכזרי . בימים טרופים אלו כאשר אנו יודעים למה מסוגל הטרור האיסלמי הרצחני - המסר שלו בעייתי.

סרט קשה על מציאות אמיתית ואכזרית.אין צדק והאמת לא תצא לאור.....

סרט מעולה, סוף לא צפוי, נשארנו לשבת בכסא עוד הרבה דקות אחרי גמר הסרט

כנראה שהגעת עם ציפיות מוגזמות מדי אדון שניצר הנכבד. התעלומה ה''סודית'' כפי שהגדרת אותה אינה חייבת להיות סודית עד כדי כך שאפילו בגוגל לא ניתן יהיה למצוא את פיתרונה, שהרי מיהו הצופה, מלבדך, שיעז להרוס לעצמו את הסרט בחיפוש אחד סופו? אגב, לאורך כל אורכו של הסרט ניתן לחוש את נסיונו של המאסטר ואת גאונות העשייה שלו.
חשבתי, מר שניצר, אם לטעמם של כל כך הרבה צופים אינך קולע- מה הטעם בדעתך? מהו סודך שעוד משלמים לך על ביקורת הזוייה?

ל אמסכימה עם הכותב-
לדעתי, סרט מעולה ומרתק מהרגע הראשון!1
מומלץ ביותר

בעולם רגיל הגבולות מטושטשים. דווקא אנשים רגילים לא תמיד יכולים להבחין בין הרגיל ללא רגיל. רק מבקרי קולנוע שכאמור, משוכנעים שתכליתה של אמנות היא הזרה של הנורמלי, מחפשים את הגבולות הללו.
וזו גדולתו של הסרט הזה. הוא מטשטש את הגבולות, דווקא בגלל שהוא כל כך רגיל. הוא על כל אדם, בדיוק בגלל שהוא בוחן תגובות של אנשים רגילים בסיטואציה נורמלית. והוא גם עשוי היטב. רוברט האריס (אולי כדאי שתקרא כמה מספריו) יודע לספר סיפורים מצוין ולא מוותר גם על דיוק עובדתי, ופולנסקי היה גאון ונשאר גאון. חבל רק שהוא אונס קטינות בזמנו הפנוי.

אני חושב שבאמת פספסת הפעם. או שאולי הבקורת הזו מעידה על בעיה עמוקה ועקבית באסכולת הבקורת שאליה אתה משייך את עצמך. אמנות איננה עוסקת רק בהזרה של הנורמלי. כלומר, לא תמיד אתה צריך לגרום לצופה או לצרכן של האמנות טלטלה קיומית. לפעמים כוחה דוקא ביכולתה לגלם באופן משכנע ומעורר מחשבה תגובות ומחשבות של אנשים ''נורמליים''. וזה בדיוק מה שקורה בסופר הצללים. הגיבור (ויואן מקגרגור משחק אותו היטב) הוא איש רגיל. כל כך רגיל עד שאפילו אין לו שם. ולאורך כל הסרט הוא מתנהג כמו שאיש רגיל היה מתנהג, לפעמים נדלק ולפעמים נכבה. הוא לא מסתבך, לא נהיה מישהו אחר, לא מגלה זהות שכוחה. לא אכנס לפרטים כדי לא לקלקל למי שלא ראה, אבל הנורמליות שלו, ולצדה הטפשות של גיבור אחר, התחכום של גיבורה שלישית ועוד ועוד מיצגים קבוצה של אנשים רגילים לגמרי שנקלעה לסיטואציה לא רגילה.
אתה כותב על האור האפור. הוא באמת מדהים. הצדדים הויזואליים של הסרט מבריקים. אבל גם הוא משתלב באופן מלא במרקם, ולא פשוט יוצר או מעורר את ההזרה הזו שאתה מחפש בכל מחיר. קירות הזכוכית בחדרים הופכים את החוץ לחלק מהפנים. גם זה משהו שמאפיין מאד אנשים רגילים. המשך מ